עבודה זרה ס״ג א

לֵיחוּל עֲלַהּ אִיסּוּר אֶתְנַן לְמַפְרֵעַ! אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: כְּשֶׁקָּדְמָה וְהִקְרִיבַתּוּ.

הֵיכִי דָמֵי? אִי דְּאָמַר לַהּ: ״קְנַי לִיךְ מֵעַכְשָׁיו״ — פְּשִׁיטָא דִּשְׁרֵי, דְּהָא לֵיתֵיהּ בִּשְׁעַת בִּיאָה, וּמַתָּנָה בְּעָלְמָא הוּא דְּיָהֵיב לַהּ!

וְאִי דְּלָא אָמַר לַהּ ״קְנַי לִיךְ מֵעַכְשָׁיו״, הֵיכִי (מצי) [מָצְיָא] מַקְרְבָה? ״וְאִישׁ כִּי יַקְדִּשׁ אֶת בֵּיתוֹ קֹדֶשׁ״ אָמַר רַחֲמָנָא, מָה בֵּיתוֹ בִּרְשׁוּתוֹ, אַף כֹּל בִּרְשׁוּתוֹ.

אֶלָּא, דְּאָמַר לַהּ: ״לֶהֱוֵי גַּבִּיךְ עַד שְׁעַת בִּיאָה, וְאִי מִיצְטְרִיךְ לִיךְ קְנַי מֵעַכְשָׁיו״.

בָּעֵי רַב הוֹשַׁעְיָא: קָדְמָה וְהִקְדִּישַׁתּוּ, מַהוּ? כֵּיוָן דְּאָמַר מָר: אֲמִירָתוֹ לְגָבוֹהַּ כִּמְסִירָתוֹ לְהֶדְיוֹט, כְּמַאן דְּאַקְרֵיבְתֵּיהּ דָּמֵי, אוֹ דִּלְמָא הַשְׁתָּא מִיהָא הָא קָאֵי וְאִיתֵיהּ בְּעֵינֵיהּ?

וְתִפְשׁוֹט מִדְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: שֶׁקָּדְמָה וְהִקְרִיבַתּוּ — דַּוְקָא הִקְרִיבַתּוּ, אֲבָל הִקְדִּישַׁתּוּ — לָא.

דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר גּוּפֵיהּ קָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ, מַאי? מִיפְשָׁט פְּשִׁיטָא לֵיהּ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּהִקְרִיבַתּוּ דַּוְקָא, אֲבָל הִקְדִּישַׁתּוּ — לָא, דְּהָא אִיתֵיהּ בִּשְׁעַת בִּיאָה? אוֹ דִלְמָא הִקְרִיבַתּוּ פְּשִׁיטָא לֵיהּ, וְהִקְדִּישַׁתּוּ מְסַפְּקָא לֵיהּ? תֵּיקוּ.

בָּא עָלֶיהָ וְאַחַר כָּךְ נָתַן לָהּ אֶתְנַנָּהּ — מוּתָּר, וּרְמִינְהִי: בָּא עָלֶיהָ וְאַחַר כָּךְ נָתַן לָהּ, אֲפִילּוּ מִכָּאן עַד שָׁלֹשׁ שָׁנִים — אֶתְנַנָּהּ אָסוּר!

אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר רַב חִסְדָּא: לָא קַשְׁיָא, הָא דְּאָמַר ״הִתְבַּעֲלִי לִי בְּטָלֶה זֶה״, הָא דַּאֲמַר לַהּ ״הִתְבַּעֲלִי בְּטָלֶה״ סְתָם.

וְכִי אָמַר לַהּ ״בְּטָלֶה זֶה״ מַאי הָוֵי? הָא מְחַסַּר מְשִׁיכָה! בְּזוֹנָה גּוֹיָה, דְּלָא קָנְיָא בִּמְשִׁיכָה. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם בְּזוֹנָה יִשְׂרְאֵלִית, וּכְגוֹן דְּקָאֵי בַּחֲצֵירָהּ.

אִי דְּקָאֵי בַּחֲצֵירָהּ, בָּא עָלֶיהָ וְאַחַר כָּךְ נָתַן לָהּ, הָא קָנְיָא לֵהּ! לָא צְרִיכָא, דְּשַׁוְּיֵהּ נִיהֲלַהּ אַפּוֹתֵיקֵי, דַּאֲמַר לַהּ: ״אִי מַיְיתֵינָא לִיךְ זוּזֵי מִכָּאן עַד יוֹם פְּלוֹנִי — מוּטָב, וְאִי לָא — שִׁקְלֵיהּ בְּאֶתְנַנִּיךְ״.

מֵתִיב רַב שֵׁשֶׁת: אוֹמֵר אָדָם לַחֲמָרָיו וּלְפוֹעֲלָיו ״לְכוּ וְאִכְלוּ בְּדִינָר זֶה״, ״צְאוּ וּשְׁתוּ בְּדִינָר זֶה״, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ