עבודה זרה ע״ד ב

מַתְנִי׳ גַּת שֶׁל אֶבֶן שֶׁזְּפָתָהּ גּוֹי, מְנַגְּבָהּ וְהִיא טְהוֹרָה. וְשֶׁל עֵץ, רַבִּי אוֹמֵר: יְנַגֵּב, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יִקְלוֹף אֶת הַזֶּפֶת. וְשֶׁל חֶרֶס, אַף עַל פִּי שֶׁקָּלַף אֶת הַזֶּפֶת — הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה.

גְּמָ׳ אָמַר רָבָא: דַּוְקָא זְפָתָהּ, אֲבָל דָּרַךְ בָּהּ — לֹא. פְּשִׁיטָא, ״זְפָתָהּ״ תְּנַן! מַהוּ דְּתֵימָא: הוּא הַדִּין אֲפִילּוּ דָּרַךְ בָּהּ, וְהַאי דְּקָתָנֵי ״זְפָתָהּ״ — אוֹרְחָא דְּמִלְּתָא קָתָנֵי, קָא מַשְׁמַע לַן.

אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רָבָא: דַּוְקָא זְפָתָהּ, אֲבָל דָּרַךְ בָּהּ לָא סַגִּי לַהּ בְּנִיגּוּב. פְּשִׁיטָא, ״זְפָתָהּ״ תְּנַן! מַהוּ דְּתֵימָא: הוּא הַדִּין דַּאֲפִילּוּ דָּרַךְ בָּהּ, וְהַאי דְּקָתָנֵי ״זְפָתָהּ״ אוֹרְחָא דְמִלְּתָא קָתָנֵי, קָא מַשְׁמַע לַן דַּוְקָא זְפָתָהּ, אֲבָל דָּרַךְ בָּהּ לָא סַגִּי לַהּ בְּנִיגּוּב.

כִּי הָהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא, אֲמַר לֵיהּ: הַב לִי גַּבְרָא (דדכי) [דִּמְדַכֵּי] לִי מַעְצַרְתַּאי, אֲמַר לֵיהּ לְרַב: זִיל בַּהֲדֵיהּ וַחֲזִי דְּלָא מְצַוְּחַתְּ עֲלַי בֵּי מִדְרְשָׁא. אֲזַל חַזְיַיהּ דַּהֲוָה שִׁיעָא טְפֵי, אֲמַר: הָא וַדַּאי בְּנִיגּוּב סַגִּי לַהּ. בַּהֲדֵי דְּקָא אָזֵיל וְאָתֵי, חֲזָא פִּילָא מִתּוּתֵיהּ וַחֲזָא דַּהֲוָה מְלֵא חַמְרָא, אֲמַר: הָא לָא סַגִּי לַהּ בְּנִיגּוּב אֶלָּא בְּקִילּוּף, וְהַיְינוּ דַּאֲמַר לִי חַבִּיבִי: חֲזִי דְּלָא מְצַוְּחַתְּ עֲלַי בֵּי מִדְרְשָׁא.

תָּנוּ רַבָּנַן: הַגַּת וְהַמַּחַץ וְהַמַּשְׁפֵּךְ שֶׁל גּוֹיִם, רַבִּי מַתִּיר בְּנִיגּוּב, וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. וּמוֹדֶה רַבִּי בְּקַנְקַנִּים שֶׁל גּוֹיִם שֶׁהֵן אֲסוּרִין. וּמָה הֶפְרֵשׁ בֵּין זֶה לָזֶה? זֶה מַכְנִיסוֹ בְּקִיּוּם, וְזֶה אֵין מַכְנִיסוֹ בְּקִיּוּם. וְשֶׁל עֵץ וְשֶׁל אֶבֶן — יְנַגֵּב, וְאִם הָיוּ מְזוּפָּפִין — אֲסוּרִין.

וְהָתְנַן: גַּת שֶׁל אֶבֶן שֶׁזְּפָתָהּ גּוֹי — מְנַגְּבָהּ וְהִיא טְהוֹרָה! מַתְנִיתִין דְּלֹא דָּרַךְ בָּהּ, בָּרַיְיתָא דְּדָרַךְ בָּהּ.

אָמַר מָר: הַגַּת וְהַמַּחַץ וְהַמַּשְׁפֵּךְ שֶׁל גּוֹיִם, רַבִּי מַתִּיר בְּנִיגּוּב, וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. וְהָאֲנַן תְּנַן: שֶׁל חֶרֶס, אַף עַל פִּי שֶׁקָּלַף אֶת הַזֶּפֶת — הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה! אָמַר רָבָא: סֵיפָא דְּמַתְנִיתִין אֲתָאן לְרַבָּנַן.

דָּרֵשׁ רָבָא: נַעֲוָה אַרְתַּחוּ. רָבָא כִּי הֲוָה מְשַׁדַּר גּוּלְפֵי לְהַרְפַּנְיָא, סָחֵיף לְהוּ אַפּוּמַּיְיהוּ וְחָתֵים לְהוּ אַבִּירְצַיְיהוּ. קָסָבַר: כׇּל דָּבָר שֶׁמַּכְנִיסוֹ לְקִיּוּם, אֲפִילּוּ לְפִי שָׁעָה — גְּזַרוּ בֵּיהּ רַבָּנַן.

בַּמֶּה מְנַגְּבָן? רַב אָמַר: בְּמַיִם, רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר: בְּאֵפֶר. רַב אָמַר בְּמַיִם — בְּמַיִם וְלֹא בְּאֵפֶר? רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר בְּאֵפֶר — בְּאֵפֶר וְלֹא בְּמַיִם? אֶלָּא