עבודה זרה ט׳ ב

״אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה עִיר״. וְאִי טָעֵי סָפְרָא — נְשַׁיְּילֵיהּ לְתַנָּא כַּמָּה קָתָנֵי, וְנִיבַצַּר מִינַּיְיהוּ אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה, וּמַשְׁכַּח לֵיהּ לְחוּמְרֵיהּ, וְסִימָנָיךְ: סָפְרָא בְּצִירָא, תַּנָּא תּוֹסְפָאָה.

אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: הַאי מַאן דְּלָא יָדַע כַּמָּה שְׁנֵי בְּשָׁבוּעַ הוּא עוֹמֵד — נִיטַּפֵּי חַד שַׁתָּא, וְנִחְשׁוֹב כְּלָלֵי בְּיוֹבְלֵי, וּפְרָטֵי בְּשָׁבוּעֵי.

וְנִשְׁקֹל מִמֵּאָה תְּרֵי, וְנִשְׁדֵּי אַפְּרָטֵי, וְנַחְשׁוֹבִינְהוּ לִפְרָטֵי בְּשָׁבוּעֵי, וְיִדַּע כַּמָּה שְׁנֵי בְּשָׁבוּעַ, וְסִימָנָיךְ: ״כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ״.

אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: אַחַר אַרְבַּע מֵאוֹת לְחוּרְבַּן הַבַּיִת, אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם: קַח שָׂדֶה שָׁוֶה אֶלֶף דִּינָרִים בְּדִינָר אֶחָד — לֹא תִּקַּח. בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: אַחַר אַרְבַּעַת אֲלָפִים וּמָאתַיִם וּשְׁלֹשִׁים וְאַחַת שָׁנָה לִבְרִיאַת עוֹלָם, אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם: קַח לָךְ שָׂדֶה שָׁוֶה אֶלֶף דִּינָרִים בְּדִינָר אֶחָד — אַל תִּקַּח. מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ תְּלָת שְׁנִין, דְּמַתְנִיתָא טָפְיָא תְּלָת שְׁנֵי.

הָהוּא שְׁטָרָא דַּהֲוָה כְּתִיב בֵּיהּ