בבא בתרא ק״ד ב

וְאִי אִיכָּא מִילְּתָא יַתִּירָא, דְּהָוֵי לְתִשְׁעַת קַבִּין – הָדְרִי.

אֵיתִיבֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן: ״שֶׁאִם שִׁיֵּיר בַּשָּׂדֶה בֵּית תִּשְׁעַת קַבִּין״ – לָאו דְּזַבֵּין לֵיהּ כּוֹרַיִים? לָא, דְּזַבֵּין לֵיהּ כּוֹר.

״וּבַגִּנָּה בֵּית חֲצִי קַב״ – לָאו דְּזַבֵּין לֵיהּ סָאתַיִם? לָא, דְּזַבֵּין לֵיהּ סְאָה.

״וּכְדִבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא, בֵּית רוֹבַע״ – מַאי, לָאו דְּזַבֵּין לֵיהּ סְאָה? לָא, דְּזַבֵּין לֵיהּ חֲצִי סְאָה.

בָּעֵי רַב אָשֵׁי: שָׂדֶה – וְנַעֲשֵׂית גִּנָּה; גִּנָּה – וְנַעֲשֵׂיתָ שָׂדֶה, מַאי? תֵּיקוּ.

תָּנָא: אִם הָיָה סָמוּךְ לְשָׂדֵהוּ – אֲפִילּוּ כָּל שֶׁהוּא, מַחֲזִיר לוֹ קַרְקַע.

בָּעֵי רַב אָשֵׁי: בּוֹר, מַהוּ שֶׁתַּפְסִיק? אַמַּת הַמַּיִם, מַהוּ שֶׁתַּפְסִיק? דֶּרֶךְ הָרַבִּים, מַהוּ שֶׁתַּפְסִיק? רִיכְבָּא דְּדִיקְלָא, מַהוּ שֶׁתַּפְסִיק? תֵּיקוּ.

וְלֹא אֶת הָרוֹבַע בִּלְבַד מַחֲזִיר לוֹ, אֶלָּא כָּל הַמּוֹתָר. כְּלַפֵּי לְיָיא? תָּאנֵי רָבִין בַּר רַב נַחְמָן: לֹא אֶת הַמּוֹתָר בִּלְבַד מַחֲזִיר לוֹ, אֶלָּא אֶת כָּל הָרְבָעִין כּוּלָּן.

מַתְנִי׳ ״מִדָּה בְּחֶבֶל אֲנִי מוֹכֵר לָךְ, הֵן חָסֵר הֵן יָתֵר״ – בִּטֵּל ״הֵן חָסֵר הֵן יָתֵר״ ״מִדָּה בְּחֶבֶל״. ״הֵן חָסֵר הֵן יָתֵר, מִדָּה בְּחֶבֶל״ –