בבא בתרא קע״ו ב

עָרֵב דְּבֵית דִּין הוּא דְּלָא בָּעֵי קִנְיָן, הָא בְּעָלְמָא בָּעֵי קִנְיָן.

וְהִלְכְתָא: עָרֵב בִּשְׁעַת מַתַּן מָעוֹת – לֹא בָּעֵי קִנְיָן, אַחַר מַתַּן מָעוֹת – בָּעֵי קִנְיָן. עָרֵב דְּבֵית דִּין – לָא בָּעֵי קִנְיָן; דִּבְהָהִיא הֲנָאָה דִּמְהֵימַן לֵיהּ – גָּמַר וּמְשַׁעְבֵּד לֵיהּ.

הֲדַרַן עֲלָךְ גֵּט פָּשׁוּט, וּסְלִיקָא לַהּ מַסֶּכֶת בָּבָא בָּתְרָא