בבא בתרא מ׳

וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר ״כְּתוֹבוּ״; מוֹדָעָא – בִּפְנֵי שְׁנַיִם, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר ״כְּתוֹבוּ״;

הוֹדָאָה – בִּפְנֵי שְׁנַיִם, וְצָרִיךְ לוֹמַר ״כְּתוֹבוּ״; קִנְיָן – בִּפְנֵי שְׁנַיִם, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לוֹמַר ״כְּתוֹבוּ״; וְקִיּוּם שְׁטָרוֹת בִּשְׁלֹשָׁה;

סִימָן – ממה״ק.

אָמַר רָבָא: אִי קַשְׁיָא לִי, הָא קַשְׁיָא לִי – הַאי קִנְיָן, הֵיכִי דָמֵי? אִי כְּמַעֲשֵׂה בֵּית דִּין דָּמֵי, לִיבְעֵי תְּלָתָא! אִי לָא כְּמַעֲשֵׂה בֵּית דִּין דָּמֵי, אַמַּאי אֵינוֹ צָרִיךְ לוֹמַר ״כְּתוֹבוּ״?

בָּתַר דְּבָעֵי, הֲדַר פַּשְׁטַאּ: לְעוֹלָם לָאו כְּמַעֲשֵׂה בֵּית דִּין דָּמֵי; וְהָכָא, טַעְמָא מַאי דְּאֵינוֹ צָרִיךְ לוֹמַר ״כְּתוֹבוּ״ – מִשּׁוּם דִּסְתַם קִנְיָן לִכְתִיבָה עוֹמֵד.

רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: לָא כָּתְבִינַן מוֹדָעָא, אֶלָּא אַמַּאן דְּלָא צָיֵית דִּינָא. אַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: אֲפִילּוּ עָלַי וְעָלֶיךָ. אָמְרִי נְהַרְדָּעֵי: כֹּל מוֹדָעָא

דְּלָא כְּתִיב בָּהּ: ״אֲנַן יָדְעִינַן בֵּיהּ בְּאוּנְסָא דִפְלָנְיָא״ – לָאו מוֹדָעָא הִיא.

מוֹדָעָא דְמַאי? אִי דְּגִיטָּא וּדְמַתַּנְתָּא – גַּלּוֹיֵי מִילְּתָא בְּעָלְמָא הִיא! וְאִי דִּזְבִינֵי, וְהָאָמַר רָבָא: לָא כָּתְבִינַן מוֹדָעָא אַזְּבִינֵי!

לְעוֹלָם דִּזְבִינֵי; מוֹדֵי רָבָא הֵיכָא דַּאֲנִיס – וּכְמַעֲשֶׂה דְּפַרְדֵּיסָא; דְּהָהוּא גַּבְרָא דְּמַשְׁכֵּין פַּרְדֵּיסָא לְחַבְרֵיהּ לִתְלָת שְׁנִין. בָּתַר דְּאַכְלַהּ תְּלָת שְׁנֵי חֲזָקָה, אֲמַר: אִי מְזַבְּנַתְּ לִי – מוּטָב, וְאִי לָא – כָּבֵישְׁנָא לִשְׁטַר מַשְׁכַּנְתָּא, וְאָמֵינָא: ״לְקוּחָה הִיא בְּיָדִי״. כְּהַאי גַּוְונָא כָּתְבִינַן מוֹדָעָא.

אָמַר רַב יְהוּדָה: הַאי מַתַּנְתָּא טְמִירְתָּא – לָא מַגְבֵּינַן בַּהּ. הֵיכִי דָּמֵי מַתַּנְתָּא טְמִירְתָּא? אָמַר רַב יוֹסֵף, דְּאָמַר לְהוּ לְסָהֲדִי: ״זִילוּ אִטַּמּוּרוּ וְכִתְבוּ לֵיהּ״. וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: אָמַר רַב יוֹסֵף, דְּלָא אָמַר לְהוּ: ״תִּיתְּבוּ בְּשׁוּקָא וּבְבָרָיָתָא וְתִכְתְּבוּ לֵיהּ״. מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ סְתָמָא.

אָמַר רָבָא: וְהָוְיָא מוֹדָעָא לַחֲבֶרְתַּהּ. אָמַר רַב פָּפָּא: הָא דְּרָבָא – לָאו בְּפֵירוּשׁ אִיתְּמַר, אֶלָּא מִכְּלָלָא אִיתְּמַר.

דְּהָהוּא גַּבְרָא דַּאֲזַל לְקַדּוֹשֵׁי אִתְּתָא, אֲמַרָה לֵיהּ: ״אִי כָּתְבַתְּ לִי כּוּלְּהוּ נִכְסָיךְ – הָוֵינָא לָךְ, וְאִי לָא – לָא הָוֵינָא לָךְ״. אֲזַל כַּתְבֵיהּ לַהּ לְכוּלְּהוּ נִכְסֵי. אֲתָא בְּרֵיהּ קַשִּׁישָׁא, אֲמַר לֵיהּ: ״וְהָהוּא גַּבְרָא – מָה תִּהְוֵי עֲלֵיהּ?״ אֲמַר לְהוּ לְסָהֲדֵי: ״זִילוּ אִטַּמּוּרוּ בַּעֲבַר יַמִּינָא, וְכִתְבוּ לֵיהּ״. אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא, אֲמַר לְהוּ: לָא מָר קְנָה, וְלָא מָר קְנָה.

מַאן דַּחֲזָא, סָבַר – מִשּׁוּם דְּהָוְיָא מוֹדָעָא לַחֲבֶרְתַּהּ. וְלָא הִיא; הָתָם – מוֹכְחָא מִילְּתָא דְּמֵחֲמַת אוּנְסָא הוּא דִּכְתַב לַהּ; אֲבָל הָכָא – מָר נִיחָא לֵיהּ דְּלִיקְנֵי, וּמָר לָא נִיחָא לֵיהּ דְּלִיקְנֵי.

אִיבַּעְיָא לְהוּ: