בבא בתרא ס״ג א

וְלָא הִיא, דְּאָמַר רַב יֵימַר בַּר שֶׁלֶמְיָה: לְדִידִי מִפָּרְשָׁא לִי מִינֵּיהּ דְּאַבָּיֵי: בֵּין ״מֶצֶר אַרְעָא דְּמִינַּהּ פַּלְגָא״, וּבֵין ״מֶצֶר אַרְעָא דְּמִינַּהּ פְּסִיקָא״ – אִי אֲמַר לֵיהּ: ״אִלֵּין מִצְרָנַהָא״ – פַּלְגָא, לָא אֲמַר לֵיהּ: ״אִלֵּין מִצְרָנַהָא״ – תִּשְׁעָה קַבִּין.

פְּשִׁיטָא – אָמַר: ״יַחֲלוֹק פְּלוֹנִי בִּנְכָסַי״ – פַּלְגָא. ״תְּנוּ חֵלֶק לִפְלוֹנִי בִּנְכָסַי״ – מַאי?

אָמַר רָבִינָא בַּר קִיסִי, תָּא שְׁמַע: דְּתַנְיָא, הָאוֹמֵר: ״תְּנוּ חֵלֶק לִפְלוֹנִי בְּבוֹר״ – סוֹמְכוֹס אוֹמֵר: אֵין פָּחוֹת מֵרְבִיעַ. ״לְחָבִית״ – אֵין פָּחוֹת מִשְּׁמִינִית. ״לִקְדֵרָה״ – אֵין פָּחוֹת מִשְּׁנֵים עָשָׂר. ״לְטָפִיחַ״ – אֵין פָּחוֹת מִשִּׁשָּׁה עָשָׂר.

תָּנוּ רַבָּנַן: בֶּן לֵוִי שֶׁמָּכַר שָׂדֶה לְיִשְׂרָאֵל, וְאָמַר לוֹ: ״עַל מְנָת שֶׁמַּעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלִּי״ – מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלּוֹ. וְאִם אָמַר: ״לִי וּלְבָנַיי״ – מֵת, יִתֵּן לְבָנָיו.

וְאִם אָמַר לוֹ: ״כׇּל זְמַן שֶׁהַשָּׂדֶה זוֹ בְּיָדְךָ״ – מְכָרָהּ וְחָזַר וּלְקָחָהּ, אֵין לוֹ עָלָיו כְּלוּם.

אַמַּאי? אֵין אָדָם מַקְנֶה דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם! כֵּיוָן דְּאָמַר לֵיהּ: ״עַל מְנָת שֶׁמַּעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלִּי״ – שַׁיּוֹרֵי שַׁיְּירֵיהּ לִמְקוֹם מַעֲשֵׂר.

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: זֹאת אוֹמֶרֶת, הַמּוֹכֵר בַּיִת לַחֲבֵירוֹ, וְאָמַר לוֹ: ״עַל מְנָת שֶׁדְּיוֹטָא הָעֶלְיוֹנָה שֶׁלִּי״ – דְּיוֹטָא הָעֶלְיוֹנָה שֶׁלּוֹ.