בבא בתרא ס״ט ב

מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, דְּאָמַר קְרָא: ״וַיָּקׇם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה וְגוֹ׳״ – מִי שֶׁצָּרִיךְ לִגְבוּל סָבִיב. יָצְאוּ אֵלּוּ, שֶׁאֵין צְרִיכִין לִגְבוּל סָבִיב. אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא: מִכָּאן לִמְצָרִים מִן הַתּוֹרָה.

אָמַר רַב יְהוּדָה: הַאי מַאן דִּמְזַבֵּן אַרְעָא לְחַבְרֵיהּ, צָרִיךְ לְמִכְתַּב לֵיהּ: ״קְנִי לָךְ דִּיקְלִין וְתָאלִין וְהוּצִין וְצִיצִין״. וְאַף עַל גַּב דְּכִי לָא כְּתַב לֵיהּ הָכִי – קְנֵי, אֲפִילּוּ הָכִי – שׁוּפְרָא דִשְׁטָרָא הוּא.

אֲמַר לֵיהּ: ״אַרְעָא וְדִיקְלֵי״ – חָזֵינַן; אִי אִית לֵיהּ דִּיקְלֵי – יָהֵיב לֵיהּ תְּרֵי דִיקְלֵי, וְאִי לֵית לֵיהּ – זָבֵין לֵיהּ תְּרֵי דִיקְלֵי, וְאִי מְשַׁעְבְּדִי – פָּרֵיק לֵיהּ תְּרֵי דִיקְלֵי.

״אַרְעָא בְּדִיקְלֵי״ – חָזֵינַן; אִי אִית בַּהּ דִּיקְלֵי – יָהֵיב לֵיהּ, וְאִי לָאו – מִקָּח טָעוּת הוּא. ״אַרְעָא בֵּי דִיקְלֵי״ – לֵית לֵיהּ דִּיקְלֵי, דְּחַזְיָא לְדִיקְלֵי קָאָמַר לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ לְבַר מִדִּיקְלָא פְּלָנְיָא – חָזֵינַן; אִי דִּיקְלָא טָבָא הוּא – שַׁיּוֹרֵי שַׁיְּירֵיהּ, אִי דִּיקְלָא בִּישָׁא הוּא – כׇּל שֶׁכֵּן הָנָךְ.

אֲמַר לֵיהּ לְבַר מֵאִילָנֵי – אִי אִית לֵיהּ אִילָנֵי, לְבַר מֵאִילָנֵי. אִי אִית לֵיהּ דִּיקְלֵי – לְבַר מִדִּיקְלֵי. אִי אִית לֵיהּ גּוּפְנֵי – לְבַר מִגּוּפְנֵי.

אִילָנֵי וְגוּפְנֵי – לְבַר מֵאִילָנֵי. אִילָנֵי וְדִיקְלֵי – לְבַר מֵאִילָנֵי. גּוּפְנֵי וְדִיקְלֵי – לְבַר מִגּוּפְנֵי.

אָמַר רַב: כֹּל שֶׁעוֹלִין לוֹ בְּחֶבֶל – הָוֵי שִׁיּוּר, כֹּל שֶׁאֵין עוֹלִין לוֹ בְּחֶבֶל – לָא הָוֵי שִׁיּוּר.