בבא בתרא צ״ב ב

אִי דְּלֵיכָּא לְאִישְׁתַּלּוֹמֵי מִינֵּיהּ, לִיעַכַּב תּוֹרָא בְּזוּזֵיהּ! דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי: מִן מָרֵי רְשׁוּתָיךְ – פָּארֵי אִפְּרַע!

לָא צְרִיכָא, דְּאִיכָּא לְאִישְׁתַּלּוֹמֵי מִינֵּיהּ.

רַב אָמַר: הֲרֵי זֶה מִקָּח טָעוּת – בָּתַר רוּבָּא אָזְלִינַן, וְרוּבָּא לְרִדְיָא זָבְנִי. וּשְׁמוּאֵל אָמַר לָךְ: כִּי אָזְלִינַן בָּתַר רוּבָּא – בְּאִיסּוּרָא, בְּמָמוֹנָא – לָא.

(סִימָן: אִשָּׁה, וְעֶבֶד, שׁוֹר, שְׁוָרִין, וּפֵירוֹת.)

מֵיתִיבִי: הָאִשָּׁה שֶׁנִּתְאַלְמְנָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה; וְהִיא אוֹמֶרֶת: בְּתוּלָה נִישֵּׂאתִי, וְהוּא אוֹמֵר: לֹא כִי, אֶלָּא אַלְמָנָה נְשָׂאתִיךְ – אִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁיָּצְאָה בְּהִינוּמָא, וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ – כְּתוּבָּתָהּ מָאתַיִם.

טַעְמָא דְּאִיכָּא עֵדִים, הָא לֵיכָּא עֵדִים – לָא; וְאַמַּאי? לֵימָא: הַלֵּךְ אַחַר רוֹב הַנָּשִׁים, וְרוֹב נָשִׁים – בְּתוּלוֹת נִישָּׂאוֹת!

אָמַר רָבִינָא, מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמֵימַר: רוֹב נָשִׁים בְּתוּלוֹת נִישָּׂאוֹת, וּמִיעוּט אַלְמָנוֹת; וְכׇל הַנִּישֵּׂאת בְּתוּלָה – יֵשׁ לָהּ קוֹל; וְזוֹ, הוֹאִיל וְאֵין לָהּ קוֹל – אִיתְּרַע לֵהּ רוּבָּא.

אִי כׇּל הַנִּישָּׂאוֹת בְּתוּלוֹת יֵשׁ לָהֶן קוֹל, כִּי אִיכָּא עֵדִים מַאי הָוֵי? מִדְּלֵית לַהּ קוֹל – סָהֲדִי שַׁקָּרֵי נִינְהוּ!

אֶלָּא רוֹב הַנִּישָּׂאוֹת בְּתוּלוֹת יֵשׁ לָהֶן קוֹל, וְזוֹ, הוֹאִיל וְאֵין לָהּ קוֹל – אִיתְּרַע לֵהּ רוּבָּא.

תָּא שְׁמַע: הַמּוֹכֵר עֶבֶד לַחֲבֵרוֹ וְנִמְצָא גַּנָּב אוֹ קוּבְיוּסְטוּס, הִגִּיעוֹ. לִסְטִים מְזוּיָּין אוֹ מוּכְתָּב לַמַּלְכוּת – אוֹמֵר לוֹ: הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ.

רֵישָׁא –