בבא בתרא צ״ו ב

וּשְׁמוּאֵל אָמַר: חַמְרָא – אַכַּתְפָּא דְּמָארֵיהּ שָׁוַואר.

עֲבַד רַב יוֹסֵף עוֹבָדָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב בְּשִׁיכְרָא, וּכְווֹתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל בְּחַמְרָא. וְהִלְכְתָא כְּווֹתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל.

תָּנוּ רַבָּנַן: אֶחָד שֵׁכַר תְּמָרִים, וְאֶחָד שֵׁכַר שְׂעוֹרִים, וְאֶחָד שִׁמְרֵי יַיִן – מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם ״שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ״. אֲחֵרִים אוֹמְרִים: שְׁמָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם טַעַם יַיִן, מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן ״בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן״. רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: אֵין הֲלָכָה כַּאֲחֵרִים.

אָמַר רָבָא: דְּכוּלֵּי עָלְמָא, רְמָא תְּלָתָא וַאֲתָא אַרְבְּעָה – חַמְרָא הוּא. רָבָא לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר רָבָא: כֹּל חַמְרָא דְּלָא דָרֵי עַל חַד תְּלָת מַיָּא – לָאו חַמְרָא הוּא.

רְמָא תְּלָתָא וַאֲתָא תְּלָתָא, וְלָא כְּלוּם הוּא. כִּי פְּלִיגִי, דִּרְמָא תְּלָתָא וַאֲתָא תְּלָתָא וּפַלְגָא – דְּרַבָּנַן סָבְרִי: תְּלָתָא עָיֵיל תְּלָתָא נָפֵיק, פָּשׁ לֵיהּ פַּלְגָא – וּפַלְגָא בְּשִׁיתָּא פַּלְגֵי מַיָּא, וְלָא כְּלוּם הוּא;

וַאֲחֵרִים סָבְרִי: תְּלָתָא עוּל, תְּרֵין וּפַלְגָא נָפֵיק, פָּשׁ לֵיהּ כּוּזָא; וְכוּזָא בִּתְרֵי וּפַלְגָא חַמְרָא, מְעַלְּיָא הוּא.

וּבְיוֹתֵר מִכְּדֵי מִדָּתוֹ, מִי פְּלִיגִי?! וְהָא תְּנַן: