בבא בתרא צ״ז ב

דְּאָמַר רָבָא: סוֹחֵט אָדָם אֶשְׁכּוֹל שֶׁל עֲנָבִים, וְאוֹמֵר עָלָיו קִידּוּשׁ הַיּוֹם!

וְאֶלָּא לְמַעוֹטֵי מִפִּיהָ וּמִשּׁוּלֶיהָ? וְהָא תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא: מִפִּיהָ וּמִשּׁוּלֶיהָ לֹא יָבִיא, וְאִם הֵבִיא – כָּשֵׁר!

וְאֶלָּא לְמַעוֹטֵי יַיִן כּוּשִׁי; בּוֹרֵק; הֵילִיסְטוֹן; שֶׁל מַרְתֵּף; שֶׁל צִמּוּקִים? וְהָא תַּנְיָא: בְּכוּלָּן לֹא יָבִיא, וְאִם הֵבִיא – כָּשֵׁר!

וְאֶלָּא לְמַעוֹטֵי יַיִן קוֹסֵס; מָזוּג; מְגוּלֶּה; וְשֶׁל שְׁמָרִים; וְשֶׁרֵיחוֹ רַע – דְּתַנְיָא: בְּכוּלָּן לֹא יָבִיא, וְאִם הֵבִיא – פָּסוּל.

לְמַעוֹטֵי מַאי? אִי לְמַעוֹטֵי קוֹסֵס, פְּלוּגְתָּא דְּרַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הִיא!

אִי לְמַעוֹטֵי מָזוּג, עַלּוֹיֵי עַלְּיֵיהּ – דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: מוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּכוֹס שֶׁל בְּרָכָה, שֶׁאֵין מְבָרְכִין עָלָיו עַד שֶׁיִּתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם!

אִי לְמַעוֹטֵי מְגוּלֶּה, סַכָּנָה הִיא!

אִי לְמַעוֹטֵי שֶׁל שְׁמָרִים, הֵיכִי דָמֵי? אִי דִּרְמָא תְּלָתָא וַאֲתָא אַרְבְּעָה, חַמְרָא מְעַלְּיָא הוּא! אִי דִּרְמָא תְּלָתָא וַאֲתָא תְּלָתָא וּפַלְגָא, פְּלוּגְתָּא דְּרַבָּנַן וַאֲחֵרִים הִיא!

אֶלָּא לְמַעוֹטֵי שֶׁרֵיחוֹ רַע. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם לְמַעוֹטֵי מְגוּלֶּה – וְאַף עַל גַּב דְּעַבְּרֵיהּ בִּמְסַנֶּנֶת כְּרַבִּי נְחֶמְיָה, אֲפִילּוּ הָכִי – ״הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ הֲיִרְצְךָ אוֹ הֲיִשָּׂא פָנֶיךָ״.

בְּעָא מִינֵּיהּ רַב כָּהֲנָא חֲמוּהּ דְּרַב מְשַׁרְשְׁיָא מֵרָבָא: חֲמַר חִוַּורְיָין, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: ״אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם״.

קַנְקַנִּים בַּשָּׁרוֹן וְכוּ׳. תָּאנָא: פִּיטָסוֹת נָאוֹת וּמְגוּפָּרוֹת.

מַתְנִי׳ הַמּוֹכֵר יַיִן לַחֲבֵירוֹ, וְהֶחְמִיץ – אֵינוֹ חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתוֹ. וְאִם יָדוּעַ שֶׁיֵּינוֹ מַחְמִיץ – הֲרֵי זֶה מִקָּח טָעוּת. וְאִם אָמַר לוֹ: ״יַיִן