בבא מציעא י׳ א

מַתְנִיתִין מַנִּי – רַבָּנַן הִיא. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ בְּעָשִׁיר וְעָנִי מַחְלוֹקֶת, אֲבָל מֵעָנִי לְעָנִי דִּבְרֵי הַכֹּל זָכָה לוֹ, הָא מַנִּי? לָא רַבָּנַן וְלָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר!

אֲמַר לֵיהּ, מַתְנִיתִין דְּאָמַר תְּחִילָּה.

הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, דְּקָתָנֵי סֵיפָא: אִם מִשֶּׁנְּתָנָהּ לוֹ אָמַר אֲנִי זָכִיתִי בָּהּ תְּחִילָּה – לֹא אָמַר כְּלוּם. תְּחִילָּה בְּסֵיפָא לְמָה לִי? פְּשִׁיטָא, אַף עַל גַּב דְּלָא אָמַר תְּחִילָּה, תְּחִילָּה קָאָמַר. אֶלָּא לָאו הָא קָא מַשְׁמַע לַן, רֵישָׁא דְּאָמַר ״תְּחִילָּה״.

וְאִידַּךְ: תְּנָא סֵיפָא לְגַלּוֹיֵי רֵישָׁא. סֵיפָא, דְּאָמַר תְּחִילָּה. רֵישָׁא, דְּלָא אָמַר תְּחִילָּה.

רַב נַחְמָן וְרַב חִסְדָּא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: הַמַּגְבִּיהַּ מְצִיאָה לַחֲבֵירוֹ – לֹא קָנָה חֲבֵירוֹ.

מַאי טַעְמָא – הָוֵי תּוֹפֵס לְבַעַל חוֹב בִּמְקוֹם שֶׁחָב לַאֲחֵרִים, וְהַתּוֹפֵס לְבַעַל חוֹב בִּמְקוֹם שֶׁחָב לַאֲחֵרִים – לֹא קָנָה.

אֵיתִיבֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן: מְצִיאַת פּוֹעֵל לְעַצְמוֹ.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ בַּעַל הַבַּיִת ״נַכֵּשׁ עִמִּי הַיּוֹם״, ״עֲדוֹר עִמִּי הַיּוֹם״. אֲבָל אָמַר לוֹ ״עֲשֵׂה עִמִּי מְלָאכָה הַיּוֹם״ – מְצִיאָתוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת הוּא!

אֲמַר לֵיהּ: שָׁאנֵי פּוֹעֵל, דְּיָדוֹ כְּיַד בַּעַל הַבַּיִת הוּא.

וְהָאָמַר רַב: פּוֹעֵל יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ אֲפִילּוּ בַּחֲצִי הַיּוֹם!

אֲמַר לֵיהּ: כֹּל כַּמָּה דְּלָא הָדַר בֵּיהּ, כְּיַד בַּעַל הַבַּיִת הוּא. כִּי הֲדַר בֵּיהּ, טַעְמָא אַחֲרִינָא הוּא, דִּכְתִיב: ״כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים, עֲבָדַי הֵם״ – וְלֹא עֲבָדִים לַעֲבָדִים.

אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַמַּגְבִּיהַּ מְצִיאָה לַחֲבֵירוֹ – קָנָה חֲבֵירוֹ. וְאִם תֹּאמַר מִשְׁנָתֵינוּ, דְּאָמַר ״תְּנָהּ לִי״, וְלָא אָמַר ״זְכָהּ לִי״.

מַתְנִי׳ רָאָה אֶת הַמְּצִיאָה וְנָפַל עָלֶיהָ, וּבָא אַחֵר וְהֶחְזִיק בָּהּ – זֶה שֶׁהֶחְזִיק בָּהּ זָכָה בָּהּ.

גְּמָ׳ אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִשּׁוּם אַבָּא כֹּהֵן בַּרְדְּלָא: אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל אָדָם קוֹנוֹת לוֹ בְּכׇל מָקוֹם. [מַאי טַעְמָא] תַּקִּינוּ רַבָּנַן, דְּלָא (אָתֵי) [לֵיתוֹ] לְאִנְּצוֹיֵי. אָמַר אַבָּיֵי: מוֹתֵיב רַבִּי חִיָּיא בַּר יוֹסֵף פֵּיאָה. אָמַר רָבָא: מוֹתֵיב רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי נְזִיקִין.

אָמַר אַבָּיֵי, מוֹתֵיב רַבִּי חִיָּיא בַּר יוֹסֵף פֵּיאָה: נָטַל מִקְצָת פֵּיאָה וְזָרַק עַל הַשְּׁאָר – אֵין לוֹ בָּהּ כְּלוּם. נָפַל לוֹ עָלֶיהָ, פֵּרַס טַלִּיתוֹ עָלֶיהָ – מַעֲבִירִין אוֹתוֹ הֵימֶנָּה. וְכֵן בְּעוֹמֶר שִׁכְחָה.

וְאִי אָמְרַתְּ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל אָדָם קוֹנוֹת לוֹ בְּכׇל מָקוֹם, נִקְנוֹ לֵיהּ אַרְבַּע אַמּוֹת דִּידֵיהּ!

הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – דְּלָא אֲמַר ״אֶקְנֵי״.

וְאִי תַּקּוּן רַבָּנַן, כִּי לָא אֲמַר מַאי הָוֵי?!

כֵּיוָן דִּנְפַל, גַּלִּי דַּעְתֵּיהּ דְּבִנְפִילָה נִיחָא לֵיהּ דְּנִקְנֵי, בְּאַרְבַּע אַמּוֹת לָא נִיחָא לֵיהּ דְּנִקְנֵי.