בבא מציעא קט״ו ב

לִשְׁאָר דְּבָרִים הוּא דַּאֲתָא.

לֵימָא אַבָּיֵי וְרָבָא, בִּפְלוּגְתָּא דְּרַב הוּנָא וְרַב יְהוּדָה קָמִיפַּלְגִי?

דְּאָמַר רָבָא: אָכַל נָא – לוֹקֶה שְׁתַּיִם: מִשּׁוּם ״נָא״, וּמִשּׁוּם ״כִּי אִם צְלִי אֵשׁ״. מְבוּשָּׁל – לוֹקֶה שְׁתַּיִם: מִשּׁוּם ״מְבוּשָּׁל״, וּמִשּׁוּם ״כִּי אִם צְלִי אֵשׁ״. נָא וּמְבוּשָּׁל – לוֹקֶה שָׁלֹשׁ: מִשּׁוּם ״נָא״, וּמִשּׁוּם ״מְבוּשָּׁל״, וּמִשּׁוּם ״לֹא תֹּאכְלֶנּוּ כִּי אִם צְלִי אֵשׁ״.

אַבָּיֵי אָמַר: אֵין לוֹקִין עַל לָאו שֶׁבִּכְלָלוֹת. לֵימָא אַבָּיֵי דְּאָמַר כְּרַב יְהוּדָה, וְרָבָא דְּאָמַר כְּרַב הוּנָא?

אָמַר לָךְ רָבָא: אֲנָא דַּאֲמַרִי אֲפִילּוּ כְּרַב יְהוּדָה, עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַב יְהוּדָה הָתָם, אֶלָּא דְּ״כִי נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל״ לָא מַשְׁמַע רֵיחַיִם וָרֶכֶב, הִלְכָּךְ לִשְׁאָר דְּבָרִים הוּא דַּאֲתָא.

אֲבָל הָכָא ״כִּי אִם צְלִי אֵשׁ״ לְמַאי אֲתָא? שְׁמַע מִינַּהּ לְלָאו.

וְאַבָּיֵי אָמַר לָךְ: אֲנָא דַּאֲמַרִי אֲפִילּוּ לְרַב הוּנָא: עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַב הוּנָא הָתָם, אֶלָּא דְּ״כִי נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל״