חגיגה כ׳ ב

וְהָתַנְיָא: הֲרֵי שֶׁהָיוּ חֲמָרָיו וּפוֹעֲלָיו טְעוּנִין טְהָרוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁהִפְלִיג מֵהֶן יוֹתֵר מִמִּיל — טַהֲרוֹתָיו טְהוֹרוֹת. וְאִם אָמַר לָהֶם: ״לְכוּ וַאֲנִי אָבוֹא אַחֲרֵיכֶם״, כֵּיוָן שֶׁנִּתְעַלְּמוּ עֵינָיו מֵהֶן — טַהֲרוֹתָיו טְמֵאוֹת.

מַאי שְׁנָא רֵישָׁא וּמַאי שְׁנָא סֵיפָא? אָמַר רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא: רֵישָׁא בִּמְטַהֵר חֲמָרָיו וּפוֹעֲלָיו לְכָךְ.

אִי הָכִי, סֵיפָא נָמֵי! אֵין עַם הָאָרֶץ מַקְפִּיד עַל מַגַּע חֲבֵירוֹ.

אִי הָכִי, רֵישָׁא נָמֵי! בְּבָא לָהֶם דֶּרֶךְ עֲקַלָּתוֹן.

אִי הָכִי, סֵיפָא נָמֵי! כֵּיוָן דַּאֲמַר לְהוּ ״לְכוּ וַאֲנִי אָבוֹא אַחֲרֵיכֶם״ — מִיסְמָךְ סָמְכָא דַּעְתַּיְיהוּ.

הֲדַרַן עֲלָךְ אֵין דּוֹרְשִׁין

חוֹמֶר בַּקֹּדֶשׁ מִבִּתְרוּמָה, שֶׁמַּטְבִּילִין כֵּלִים בְּתוֹךְ כֵּלִים לִתְרוּמָה, אֲבָל לֹא לַקֹּדֶשׁ. אֲחוֹרַיִים וָתוֹךְ וּבֵית הַצְּבִיטָה בִּתְרוּמָה, אֲבָל לֹא בַּקֹּדֶשׁ.

הַנּוֹשֵׂא אֶת הַמִּדְרָס, נוֹשֵׂא אֶת הַתְּרוּמָה, אֲבָל לֹא אֶת הַקֹּדֶשׁ. בִּגְדֵי אוֹכְלֵי תְרוּמָה, מִדְרָס לַקֹּדֶשׁ.

לֹא כְּמִדַּת הַקֹּדֶשׁ מִדַּת הַתְּרוּמָה. שֶׁבַּקֹּדֶשׁ: מַתִּיר וּמְנַגֵּב וּמַטְבִּיל, וְאַחַר כָּךְ קוֹשֵׁר. וּבִתְרוּמָה: קוֹשֵׁר, וְאַחַר כָּךְ מַטְבִּיל.

כֵּלִים הַנִּגְמָרִים בְּטָהֳרָה, צְרִיכִין טְבִילָה לַקֹּדֶשׁ, אֲבָל לֹא לִתְרוּמָה. הַכְּלִי מְצָרֵף מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ לַקֹּדֶשׁ, אֲבָל לֹא לִתְרוּמָה.

הָרְבִיעִי בַּקֹּדֶשׁ פָּסוּל, וְהַשְּׁלִישִׁי בִתְרוּמָה. וּבִתְרוּמָה, אִם נִטְמֵאת אַחַת מִיָּדָיו — חֲבֶירְתָּהּ טְהוֹרָה, וּבַקֹּדֶשׁ — מַטְבִּיל שְׁתֵּיהֶן, שֶׁהַיָּד מְטַמֵּא אֶת חֲבֶירְתָּהּ בַּקֹּדֶשׁ אֲבָל לֹא בִתְרוּמָה. אוֹכְלִין אוֹכָלִים נְגוּבִין בְּיָדַיִם מְסוֹאָבוֹת בִתְרוּמָה, אֲבָל לֹא בַּקֹּדֶשׁ.