חולין ק״ב

לא תאכל הנפש עם הבשר רבי יהודה ורבי אלעזר סברי כל שאתה מצווה על דמו אתה מצווה על אבריו והני טמאין נמי הואיל ואתה מצווה על דמן אתה מצווה על אברין

ורבנן סברי לא תאכל הנפש עם הבשר אלא בשר לחודיה כל שבשרו מותר אתה מצווה על אבריו וכל שאין בשרו מותר אי אתה מצווה על אבריו

ורבי יהודה למה ליה קרא ליתי איסור אבר ליחול על איסור טומאה שכן איסורו נוהג בבני נח

אין הכי נמי וכי איצטריך קרא לרבי אלעזר

תניא נמי הכי אבר מן החי נוהג בבהמה חיה ועוף בין טמאה בין טהורה שנאמר רק חזק לבלתי אכל הדם

כל שאתה מצווה על דמו אתה מצווה על אבריו וכל שאי אתה מצווה על דמו אי אתה מצווה על אבריו דברי רבי אלעזר

וחכמים אומרים אינו נוהג אלא בטהורין שנאמר לא תאכל הנפש עם הבשר אלא בשר לחודיה כל שבשרו מותר אתה מצווה על אבריו וכל שאין בשרו מותר אין אתה מצווה על אבריו

רבי מאיר אומר אינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד

(סימן שמואל שילא שימי)

אמר רבה בר שמואל אמר רב חסדא ואיתימא רב יוסף ואמרי לה אמר רבה בר שילא אמר רב חסדא ואיתימא רב יוסף ואמרי לה רבה בר שימי אמר רב חסדא ואיתימא רב יוסף מאי טעמא דרבי מאיר

אמר קרא וזבחת מבקרך ומצאנך

אמר רב גידל אמר רב מחלוקת בישראל אבל בבן נח דברי הכל מוזהר על הטמאין כטהורין

תניא נמי הכי אבר מן החי בן נח מוזהר עליו על הטמאים כטהורים וישראל אינו מוזהר אלא על הטהורין בלבד

איכא דאמרי טהורה ורבי מאיר איכא דאמרי טהורים ורבנן

אמר רב שיזבי אף אנן נמי תנינא אכל אבר מן החי ממנה אינו סופג ארבעים ואין שחיטה מטהרתה

במאי אילימא בישראל פשיטא דאין שחיטה מטהרתה אלא לאו בבני נח מכלל דאסור

רבי מני בר פטיש רמי רישא אסיפא ומשני רישא בישראל וסיפא בבן נח

אמר רב אבר מן החי צריך כזית מאי טעמא אכילה כתיבה ביה

מתיב רב עמרם אכל אבר מן החי ממנה אינו סופג את הארבעים ואין שחיטה מטהרתה ואי סלקא דעתך בעינן כזית תיפוק ליה דקאכל כזית

כדאמר רב נחמן במשהו בשר גידין ועצמות הכא נמי במשהו בשר גידין ועצמות

תא שמע דאמר רב

אכל צפור טהורה בחייה בכל שהוא במיתתה בכזית וטמאה בין בחייה בין במיתתה בכל שהוא הכא נמי במשהו בשר גידים ועצמות

תא שמע נטל צפור שאין בו כזית ואכלו רבי פוטר ורבי אלעזר בר רבי שמעון מחייב אמר רבי אלעזר ברבי שמעון קל וחומר על אבר ממנה חייב על כולה לא כל שכן חנקה ואכלה דברי הכל בכזית

עד כאן לא פליגי אלא דמר סבר בחייה לאברים עומדת ומר סבר בחייה לאו לאברים עומדת

דכולי עלמא מיהא לא בעינן כזית אמר רב נחמן במשהו בשר גידים ועצמות

ומי איכא מידי דבכוליה לית ביה כזית בשר ובחד אבר אית כזית במשהו בשר גידין ועצמות אמר רב שרביא אין בקלניתא

אימא סיפא חנקה ואכלה דברי הכל בכזית והא קלניתא עוף טמא הוא ואמר רב טמאה בין בחייה בין במיתתה במשהו אלא כעין קלניתא

אמר רבא אם תימצי לומר סבר רבי מחשבת אוכלין שמה מחשבה חישב לאוכלה אבר אבר ואכלה כולה חייב

אמר ליה אביי ומי איכא מידי דאילו אכיל ליה אחר לא מיחייב ואכיל ליה האי מיחייב אמר ליה זה לפי מחשבתו וזה לפי מחשבתו

ואמר רבא אם תמצי לומר סבר רבי אלעזר בר רבי שמעון מחשבת אוכלין שמה מחשבה חישב לאוכלה מתה ואכלה חיה פטור

אמר ליה אביי ומי איכא מידי דאילו אכיל ליה אחר מחייב ואכיל ליה האי פטור אמר ליה זה לפי מחשבתו וזה לפי מחשבתו

אמר רבי יוחנן לא תאכל הנפש עם הבשר זה אבר מן החי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו זה בשר מן החי ובשר מן הטרפה

ורבי שמעון בן לקיש אמר לא תאכל הנפש עם הבשר זה אבר מן החי ובשר מן החי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו זה בשר מן הטרפה

אכל אבר מן החי ובשר מן החי לרבי יוחנן חייב שתים לרבי שמעון בן לקיש אינו חייב אלא אחת אכל בשר מן החי ובשר מן הטרפה לרבי שמעון בן לקיש חייב שתים לרבי יוחנן אינו חייב אלא אחת אכל אבר מן החי ובשר מן הטרפה לדברי הכל חייב שתים

ורמינהו