חולין קי״ז ב

מיעוטי כתיבי הכא כתיב ושמו התם כתיב הערופה

ותלתא קראי למה לי בדם

חד למעוטי מנותר וחד למעוטי ממעילה וחד למעוטי מטומאה

אבל מפגול לא צריך קרא דתנן כל שיש לו מתירין בין לאדם ובין למזבח חייבין עליו משום פגול ודם גופיה מתיר הוא

הדרן עלך כל הבשר

מתני׳ העור והרוטב והקיפה והאלל והעצמות והגידין והקרנים והטלפים

מצטרפין לטמא טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבלות

כיוצא בו השוחט בהמה טמאה לגוי ומפרכסת מטמאה טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבלות עד שתמות או עד שיתיז את ראשה ריבה לטמא טומאת אוכלין ממה שריבה לטמא טומאת נבלות

רבי יהודה אומר האלל המכונס אם יש בו כזית במקום אחד חייב עליו

גמ׳ תנינא להא דתנו רבנן שומרים לטומאה קלה ולא שומרים לטומאה חמורה

שומרים לטומאה קלה מנלן דתנא דבי רבי ישמעאל על כל זרע זרוע כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה חטה בקליפתה ושעורה בקליפתה ועדשים בקליפתן

ולא שומרים לטומאה חמורה מנלן דתנו רבנן בנבלתה ולא בעור שאין עליו כזית בשר