חולין קי״ח ב

ואימא אם אינו ענין לשומר דנבלה תנהו ענין לשומר דעלמא שומר להכניס ושומר לצרף אבל יד להכניס לא

אלא מעיקרא כי כתיבא יד אהכנסה כתיבא

אלא שומר דנבלה למה לי לגופיה

ולמאי אי לאצטרופי אמרת לא מצטרף אי להכניס ולהוציא קל וחומר מיד אתיא מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא

אי הכי שומר דעלמא אימא לך להכניס ומלתא דאתי בקל וחומר טרח וכתב לה קרא

היכא דאיכא למידרש דרשינן

רב חביבא אמר שאני שומר דנבלה כיון דמעשה יד קא עביד איד שדינן ליה

מתקיף לה רב יהודה בר ישמעאל הא דתנן הפיטמא של רמון מצטרפת והנץ שלו אין מצטרף

ואמאי קרי כאן על כל זרע זרוע וליכא

ותו הא דתנן העור והרוטב והקיפה וכו׳ מצטרף לטמא טומאת אוכלים מנלן

אלא תלתא קראי כתיבי על כל זרע זרוע אשר יזרע חד לשומר דזרעים וחד לשומר דאילנות אידך לשומר בשר וביצים ודגים

אמר רב חייא בר אשי אמר רב יש יד לטומאה ואין יד להכשר

ורבי יוחנן אמר יש יד לטומאה ולהכשר

במאי קמיפלגי איבעית אימא סברא איבעית אימא קרא

איבעית אימא קרא מר סבר מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו

ומר סבר מקרא נדרש לפניו ולפני פניו

איבעית אימא סברא מר סבר הכשר תחלת טומאה הוא ומר סבר הכשר לאו תחלת טומאה הוא

תניא כוותיה דרבי יוחנן כשם שיש יד לטומאה כך יש יד להכשר וכשם שאין מקבלין טומאה אלא לכשיתלשו כך אין מקבלין הכשר אלא עד שיתלשו

אמר רב אין יד לפחות מכזית ואין שומר לפחות מכפול

ורבי יוחנן אמר יש יד לפחות מכזית ויש שומר לפחות מכפול

מיתיבי שתי עצמות ועליהן שני חצאי זיתים והכניס ראשיהן שנים לבית והבית מאהיל עליהן הבית טמא

יהודה בן נקוסא אומר משום רבי יעקב היאך שני עצמות מצטרפין לכזית