חולין ל״ט ב

מקום שאין מחשבה פוסלת בחולין אלא בשתי עבודות אינו דין שלא יהא הכל הולך אלא אחר השוחט

תניא כוותיה דרבי יוחנן השוחט את הבהמה לזרוק דמה לעבודה זרה ולהקטיר חלבה לעבודה זרה הרי אלו זבחי מתים שחטה ואחר כך חישב עליה זה היה מעשה בקיסרי ולא אמרו בה לא איסור ולא היתר

אמר רב חסדא לא אמרו בה איסור משום כבודן דרבנן לא היתר משום כבודו דרבי אליעזר

ממאי דלמא עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא דלא שמענא דחשיב אבל הכא דשמענא דחשיב הוכיח סופו על תחלתו

אי נמי עד כאן לא קאמר רבי אליעזר התם אלא גבי נכרי דסתם מחשבת נכרי לעבודה זרה אבל ישראל הוכיח סופו על תחלתו לא אמרינן

אלא אמר רב שיזבי לא אמרו בה היתר משום כבודו דרבן שמעון בן גמליאל הי רבן שמעון בן גמליאל

אילימא רבן שמעון בן גמליאל דגיטין דתנן הבריא שאמר כתבו גט לאשתי רצה לשחק בה

ומעשה בבריא שאמר כתבו גט לאשתי ועלה לגג ונפל ומת אמר רבן שמעון בן גמליאל אם מעצמו נפל הרי זה גט ואם הרוח דחתו אינו גט

והוינן בה מעשה לסתור

חסורי מיחסרא והכי קתני אם הוכיח סופו על תחלתו הרי זה גט ומעשה נמי בבריא שאמר כתבו גט לאשתי ועלה לגג ונפל ומת אמר רבן שמעון בן גמליאל אם מעצמו נפל הרי זה גט ואם הרוח דחתו אינו גט

ודלמא שאני התם דקאמר כתבו

אלא אמר רבינא משום כבודו דרבן שמעון בן גמליאל דהכא דתניא הכותב נכסיו לאחרים והיו בהן עבדים ואמר הלה אי אפשי בהן אם היה רבו שני כהן הרי אלו אוכלין בתרומה רבן שמעון בן גמליאל אומר כיון שאמר הלה אי אפשי בהן כבר זכו בהן יורשין

והוינן בה לתנא קמא אפילו עומד וצווח

אמר רבה ואיתימא רבי יוחנן בצווח מעיקרא דכולי עלמא לא פליגי דלא קנה בשותק ובסוף צווח דכולי עלמא לא פליגי דקנה

כי פליגי שזיכה לו על ידי אחר ושתק ולבסוף צווח תנא קמא סבר מדשתיק קננהו והאי דקא צווח מיהדר קא הדר ביה

ורבן שמעון בן גמליאל סבר הוכיח סופו על תחילתו והא דלא צווח מעיקרא סבר כי לא אתי לידיה אמאי אצווח

אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי

הנהו טייעי דאתו לציקוניא יהיב דיכרי לטבחי ישראל אמרו להו דמא ותרבא לדידן משכא ובישרא לדידכו שלחה רב טובי בר רב מתנה לקמיה דרב יוסף כי האי גוונא מאי שלח ליה הכי אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי

אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי לרבי אליעזר יהיב ליה זוזא לטבח ישראל מאי אמר ליה חזינן אי איניש אלמא הוא דלא מצי מדחי ליה אסור ואי לא אמר ליה רישיך והר

מתני׳ השוחט לשם הרים לשם גבעות לשם ימים לשם נהרות לשם מדברות שחיטתו פסולה