חולין ס׳

חזינא ליה אזל אוקמיה להדי יומא בתקופת תמוז אמר ליה איסתכל ביה אמר ליה לא מצינא אמר ליה יומא דחד משמשי דקיימי קמי דקודשא בריך הוא אמרת לא מצינא לאיסתכלא ביה שכינה לא כל שכן

אמר ליה קיסר לרבי יהושע בן חנניה בעינא דאיצבית ליה נהמא לאלהיכו אמר ליה לא מצית אמאי נפישי חילוותיה אמר ליה איברא אמר ליה פוק צבית לגידא דרביתא דרויחא עלמא טרח שיתא ירחי קייטא אתא זיקא כנשיה לימא

טרח שיתא ירחי דסיתוא אתא מיטרא טבעיה בימא אמר ליה מאי האי אמר ליה הני כנושאי זלוחאי דאתו קמיה אמר ליה אי הכי לא מצינא

אמרה ליה בת קיסר לרבי יהושע בן חנניה אלהיכון נגרא הוא דכתיב המקרה במים עליותיו אימא ליה דנעביד לי חדא מסתוריתא אמר לחיי בעא רחמי עלה ואינגעה אותבה בשוקא דרומי ויהבי לה מסתוריתא דהוו נהיגי דכל דמנגע ברומי יהבו ליה מסתוריתא ויתיב בשוקא וסתר דוללי כי היכי דליחזו אינשי וליבעי רחמי עליה

יומא חד הוה קא חליף התם הות יתבא וסתרה דוללי בשוקא דרומאי אמר לה שפירתא מסתוריתא דיהב ליך אלהי אמרה ליה אימא ליה לאלהיך לשקול מאי דיהב לי אמר לה אלהא דידן מיהב יהיב משקל לא שקיל

אמר רב יהודה שור כרסתן ופרסתן רב רישיה ורב גנובתיה וחילופא בחמרא למאי נפקא מינה למקח וממכר

ואמר רב יהודה שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו שנאמר ותיטב לה׳ משור פר מקרין מפריס מקרין תרתי משמע אמר רב נחמן מקרן כתיב

ואמר רב יהודה שור שהקריב אדם הראשון קרניו קודמות לפרסותיו שנאמר ותיטב לה׳ משור פר מקרין מפריס מקרין ברישא והדר מפריס

מסייע ליה לרבי יהושע בן לוי דאמר רבי יהושע בן לוי כל מעשה בראשית בקומתן נבראו בדעתן נבראו בצביונם נבראו שנאמר ויכלו השמים והארץ וכל צבאם אל תקרי צבאם אלא צביונם

דרש רבי חנינא בר פפא יהי כבוד ה׳ לעולם ישמח ה׳ במעשיו פסוק זה שר העולם אמרו בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למינהו באילנות נשאו דשאים קל וחומר בעצמן

אם רצונו של הקדוש ברוך הוא בערבוביא למה אמר למינהו באילנות ועוד קל וחומר ומה אילנות שאין דרכן לצאת בערבוביא אמר הקדוש ברוך הוא למינהו אנו על אחת כמה וכמה

מיד כל אחד ואחד יצא למינו פתח שר העולם ואמר יהי כבוד ה׳ לעולם ישמח ה׳ במעשיו

בעי רבינא הרכיב שני דשאים זה על גב זה

לרבי חנינא בר פפא מהו כיון דלא כתב בהו למינהו לא מיחייב או דילמא כיון דהסכים אידיהו כמאן דכתיב בהו למינהו דמיא תיקו

רבי שמעון בן פזי רמי כתיב ויעש אלהים את שני המארת הגדלים וכתיב את המאור הגדל ואת המאור הקטן אמרה ירח לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד אמר לה לכי ומעטי את עצמך

אמרה לפניו רבונו של עולם הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אמעיט את עצמי אמר לה לכי ומשול ביום ובלילה אמרה ליה מאי רבותיה דשרגא בטיהרא מאי אהני אמר לה זיל לימנו בך ישראל ימים ושנים אמרה ליה יומא נמי אי אפשר דלא מנו ביה תקופותא דכתיב והיו לאתת ולמועדים ולימים ושנים זיל ליקרו צדיקי בשמיך יעקב הקטן שמואל הקטן דוד הקטן

חזייה דלא קא מיתבא דעתה אמר הקדוש ברוך הוא הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח והיינו דאמר רבי שמעון בן לקיש מה נשתנה שעיר של ראש חדש שנאמר בו לה׳ אמר הקדוש ברוך הוא שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח

רב אסי רמי כתיב ותוצא הארץ דשא בתלת בשבתא וכתיב וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ במעלי שבתא מלמד שיצאו דשאים ועמדו על פתח קרקע עד שבא אדם הראשון ובקש עליהם רחמים וירדו גשמים וצמחו ללמדך שהקדוש ברוך הוא מתאוה לתפלתן של צדיקים

רב נחמן בר פפא הויא ליה ההיא גינתא שדי ביה ביזרני ולא צמח בעא רחמי אתא מיטרא וצמח אמר היינו דרב אסי

אמר רב חנן בר רבא השסועה בריה בפני עצמה היא שיש לה שני גבין ושני שדראות וכי משה רבינו קניגי היה או בליסטרי היה מכאן תשובה לאומר אין תורה מן השמים

אמר ליה רב חסדא לרב תחליפא בר אבינא זיל כתוב קניגי ובליסטרי באגדתיך ופרשה

ואת חמשת סרני פלשתים העזתי והאשדודי האשקלוני הגתי והעקרוני והעוים אמר חמשה וחשיב שיתא אמר רבי יונתן ארונקי שלהן חמשה אמר ליה רב חסדא לרב תחליפא בר אבינא כתוב ארונקי באגדתיך ופרשה ופליגא דרב דאמר רב עוים מתימן באו

תניא נמי הכי עוים מתימן באו ולמה נקרא שמן עוים שעיותו את מקומן דבר אחר עוים שאיוו לאלהות הרבה דבר אחר עוים שכל הרואה אותם אוחזתו עוית אמר רב יוסף ואית להו שיתסרי דרי שיני לכל חד וחד

אמר רבי שמעון בן לקיש הרבה מקראות שראויין לשרוף כספרי מינין והן הן גופי תורה והעוים הישבים בחצרים עד עזה מאי נפקא לן מינה

מדאשבעיה אבימלך לאברהם אם תשקר לי ולניני ולנכדי אמר הקדוש ברוך הוא ליתו כפתורים ליפקו מעוים דהיינו פלשתים וליתו ישראל ליפקו מכפתורים

כיוצא בדבר אתה אומר כי חשבון עיר סיחן מלך האמרי הוא והוא נלחם במלך מואב וגו׳ מאי נפקא מינה דאמר להו הקדוש ברוך הוא לישראל אל תצר את מואב אמר הקדוש ברוך הוא ליתי סיחון ליפוק ממואב וליתו ישראל וליפקו מסיחון והיינו דאמר רב פפא עמון ומואב טיהרו בסיחון

צידנים יקראו לחרמון שרין תנא שניר ושריון מהרי ארץ ישראל מלמד שכל אחד ואחד מאומות העולם הלך ובנה לו כרך גדול לעצמו והעלה לו על שם הרי ארץ ישראל ללמדך שאפילו הרי ארץ ישראל חביבין על האומות העולם

כיוצא בו ואת העם העביר אתו לערים מאי נפקא מינה דלא ליקרו לאחיו גלוותא

סימני העוף לא נאמרו ולא והתניא נשר