חולין ע״ג ב

בשלמא לרבי שמעון בן לקיש לדבריהם קאמר להו לדידי לא שנא אבר דעובר ולא שנא אבר דבהמה כי הדדי נינהו

אלא לרבי יוחנן קשיא

אלא אי אתמר הכי אתמר אמר רבי שמעון בן לקיש כמחלוקת בעוברים כך מחלוקת באיברין ורבי יוחנן אמר מחלוקת באבר דעובר אבל באבר דבהמה דברי הכל אין שחיטה עושה ניפול

אמר רבי יוסי ברבי חנינא מאי טעמא דרבי יוחנן אליבא דרבי מאיר האי גופה והאי לאו גופה

אמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן הכל מודים שמיתה עושה ניפול ואין שחיטה עושה ניפול

במאי עסקינן אילימא באבר דעובר מיפלג פליגי אלא באבר דבהמה מיתה תנינא שחיטה תנינא

מיתה תנינא מתה הבהמה הבשר צריך הכשר והאבר מטמא משום אבר מן החי ואינו מטמא משום אבר מן הנבלה דברי רבי מאיר

שחיטה נמי תנינא נשחטה בהמה הוכשרו בדמיה דברי רבי מאיר רבי שמעון אומר לא הוכשרו

אי מההיא הוה אמינא מאי הוכשרו אבשר

והא הוכשרו קתני מהו דתימא חד לבשר הפורש מן הבהמה וחד לבשר הפורש מן האבר

ומאי אולמיה דהאי מהאי סלקא דעתך אמינא הואיל ומטמא טומאה חמורה אגב אביו אימא לא ליבעי הכשר קמשמע לן

אמר רב יוסף נקוט דרב יצחק בר יוסף בידך דרבה בר בר חנה קאי כוותיה דתניא ובשר בשדה טרפה לא תאכלו להביא האבר והבשר המדולדלין בבהמה ובחיה ובעוף ושחטן שהן אסורין ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן