חולין ע״ז א

נמנין עליהן בפסח ועוד התורה חסה על ממונן של ישראל

אמר ליה רב פפא לרבה רבי שמעון בן לקיש ואיסורא דאורייתא ואת אמרת מאי ליחוש להו אישתיק

ואמאי אישתיק והאמר רבא הלכתא כוותיה דרבי שמעון בן לקיש בהני תלת

שאני הכא דהדר ביה רבי יוחנן לגביה דרבי שמעון בן לקיש דאמר ליה אל תקניטני בלשון יחיד אני שונה אותה

ההוא נשבר העצם ויצא לחוץ דאישתקיל קורטיתא מיניה אתא לקמיה דאביי שהייה תלתא ריגלי

אמר ליה רב אדא בר מתנא זיל קמיה דרבא בריה דרב יוסף בר חמא דחריפא סכיניה אתא לקמיה אמר מכדי נשבר העצם ויצא לחוץ תנן מה לי נפל מה לי איתיה

אמר ליה רבינא לרבא מתלקט מהו מתרוסס מהו מתמסמס מהו היכי דמי מתמסמס אמר רב הונא בריה דרב יהושע כל שהרופא קודרו

איבעיא להו ניקב מהו נקלף מהו נסדק מהו ניטל שליש התחתון מהו

תא שמע דאמר עולא אמר רבי יוחנן עור הרי הוא כבשר דלמא דקנה משכא דידיה

אמר רב אשי כי הוינן בי רב פפי איבעיא לן נקדר כמין טבעת מהו ופשטנא מהא דאמר רב יהודה אמר רב דבר זה שאלתי לחכמים ולרופאים ואמרו מסרטו בעצם ומעלה ארוכה אבל פרזלא מזרף זריף אמר רב פפא והוא דקנה גרמא דידיה

מתני׳ השוחט את הבהמה ומצא בה שליא נפש היפה תאכלנה ואינה מטמאה לא טומאת אוכלין ולא טומאת נבלות חישב עליה מטמאה טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבלות

שליא שיצתה מקצתה אסורה באכילה סימן ולד באשה וסימן ולד בבהמה

המבכרת שהפילה שליא ישליכנה לכלבים ובמוקדשין תקבר ואין קוברין אותה בפרשת דרכים ואין תולין אותה באילן מפני דרכי האמורי

גמ׳ מנא הני מילי דתנו רבנן כל בהמה תאכלו לרבות את השליא יכול אפילו יצתה מקצתה תלמוד לומר אתה אותה ולא שליתה

מכדי אין שליא בלא ולד למה לי קרא קרא אסמכתא בעלמא

ואינה מטמאה בעי רבי יצחק בר נפחא עור חמור ששלקו מהו למאי אי לטומאת אוכלין תנינא