חולין פ״ד

וליפרקינהו וליכסינהו בעינן העמדה והערכה

וכמאן אי כרבי מאיר דאמר הכל היו בכלל העמדה והערכה האמר שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה

אי כרבי שמעון דאמר שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה האמר לא היו בכלל העמדה והערכה

אמר רב יוסף רבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי בשחיטה שאינה ראויה סבר לה כרבי שמעון בהעמדה והערכה סבר לה כרבי מאיר

ואיבעית אימא כולה רבי שמעון היא ושאני הכא דאמר קרא ושפך וכסה מי שאינו מחוסר אלא שפיכה וכסוי יצא זה שמחוסר שפיכה פדייה וכסוי

והשתא דאתית להכי אפילו תימא קדשי מזבח מי שאינו מחוסר אלא שפיכה וכסוי יצא זה שמחוסר שפיכה גרירה וכסוי

מר בר רב אשי אמר אמר קרא חיה או עוף מה חיה אינה קדש אף עוף אינו קדש

אי מה חיה שאין במינו קדש אף עוף שאין במינו קדש אוציא תורין ובני יונה שיש במינן קדש

לא כחיה מה חיה לא חלקת בה אף עוף לא תחלוק בו

אמר ליה יעקב מינאה לרבא קיימא לן חיה בכלל בהמה לסימנין אימא נמי בהמה בכלל חיה לכסוי

אמר ליה עליך אמר קרא על הארץ תשפכנו כמים מה מים לא בעי כסוי אף האי נמי לא בעי כסוי

אלא מעתה יטבילו בו אמר קרא אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור הני אין מידי אחרינא לא

ואימא הני מילי למעוטי שאר משקין דלא איקרו מים אבל דם דאיקרי מים הכי נמי

תרי מיעוטי כתיבי מעין מים ובור מים

אימא אידי ואידי למעוטי שאר משקין חד למעוטי זוחלין וחד למעוטי מכונסין

תלתא מיעוטי כתיבי מעין מים ובור מים מקוה מים

תנו רבנן אשר יצוד אין לי אלא אשר יצוד נצודין ועומדין מאליהן מנין כגון אווזין ותרנגולים

תלמוד לומר ציד מכל מקום אם כן מה תלמוד לומר אשר יצוד למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא בהזמנה הזאת

תנו רבנן כי ירחיב ה׳ אלהיך את גבלך למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא לתאבון

יכול יקח אדם מן השוק ויאכל תלמוד לומר וזבחת מבקרך ומצאנך יכול יזבח כל בקרו ויאכל כל צאנו ויאכל תלמוד לומר מבקרך ולא כל בקרך מצאנך ולא כל צאנך

מכאן אמר רבי אלעזר בן עזריה מי שיש לו מנה יקח לפסו ליטרא ירק עשרה מנה יקח לפסו ליטרא דגים חמשים מנה יקח לפסו ליטרא בשר מאה מנה ישפתו לו קדרה בכל יום ואינך אימת מערב שבת לערב שבת

אמר רב צריכין אנו לחוש לדברי זקן אמר רבי יוחנן אבא ממשפחת בריאים הוה אבל כגון אנו מי שיש לו פרוטה בתוך כיסו יריצנה לחנווני אמר רב נחמן כגון אנו לווין ואוכלין

כבשים ללבושך מגז כבשים יהא מלבושך ומחיר שדה עתודים לעולם ימכור אדם שדה ויקח עתודים ואל ימכור אדם עתודים ויקח שדה ודי חלב עזים דיו לאדם שיתפרנס מחלב גדיים וטלאים שבתוך ביתו

ללחמך ללחם ביתך לחמך קודם ללחם ביתך וחיים לנערותיך אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן תן חיים לנערותיך מיכן למדה תורה דרך ארץ שלא ילמד אדם את בנו בשר ויין

אמר רבי יוחנן

הרוצה שיתעשר יעסוק בבהמה דקה אמר רב חסדא מאי דכתיב ועשתרת צאנך שמעשרות את בעליהן

ואמר רבי יוחנן כסא דחרשין ולא כסא דפושרין והני מילי בכלי מתכות אבל בכלי חרש לית לן בה ובכלי מתכות נמי לא אמרן אלא דלא שדי בהו ציביא אבל שדי בהו ציביא לית לן בה וכי לא שדי בהו ציביא נמי לא אמרן אלא דלא ציץ אבל ציץ לית לן בה

ואמר רבי יוחנן מי שהניח לו אביו מעות ורוצה לאבדן ילבש כלי פשתן וישתמש בכלי זכוכית וישכור פועלים ואל ישב עמהן ילבוש כלי פשתן בכיתנא רומיתא וישתמש בכלי זכוכית בזוגיתא חיורתא וישכור פועלים ואל ישב עמהן בתורי דנפיש פסידייהו

דרש רב עוירא זימנין אמר לה משמיה דרבי אמי וזימנין אמר לה משמיה דרבי אסי מאי דכתיב טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט לעולם יאכל אדם וישתה פחות ממה שיש לו וילבש ויתכסה במה שיש לו ויכבד אשתו ובניו יותר ממה שיש לו שהן תלויין בו והוא תלוי במי שאמר והיה העולם

דרש רב עינא אפתחא דבי ריש גלותא השוחט לחולה בשבת חייב לכסות אמר להו רבה אשתומא קאמר לישמטוה לאמוריה מיניה דתניא רבי יוסי אומר כוי אין שוחטין אותו ביום טוב ואם שחטו אין מכסין את דמו

מקל וחומר ומה מילה שודאה דוחה שבת אין ספיקה דוחה יום טוב כסוי שאין ודאו דוחה שבת אין דין שאין ספקו דוחה יום טוב

אמר לו תקיעת שופר בגבולים תוכיח שאין ודאה דוחה שבת וספיקה דוחה יום טוב

השיב רבי אלעזר הקפר בריבי תשובה מה למילה שכן אינה נוהגת בלילי ימים טובים תאמר בכסוי שנוהג בלילי ימים טובים

אמר רבי אבא זה אחד מן הדברים שאמר רבי חייא אין לי עליהם תשובה והשיב רבי אלעזר הקפר בריבי תשובה

קתני מיהת כסוי שאין ודאו דוחה שבת מאי ודאו דכסוי דלא דחי שבת לאו השוחט לחולה בשבת

ודלמא דעבר ושחט

דומיא דמילה מה מילה ברשות אף כסוי נמי ברשות

אמרו לו תקיעת שופר בגבולין תוכיח שאין ודאה דוחה שבת וספיקה דוחה יום טוב

מאי ספיקה אילימא ספק חול ספק יום טוב השתא ודאי יום טוב דחיא ספק יום טוב ספק חול מיבעיא