עירובין ס׳ ב

מַה שֶּׁנִּשְׂכַּר הוּא מַפְסִיד.

גְּמָ׳ קָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ: ״לַמִּזְרָח״, לְמִזְרַח בֵּיתוֹ. ״לַמַּעֲרָב״, לְמַעֲרַב בֵּיתוֹ.

בִּשְׁלָמָא ״הֵימֶנּוּ וּלְבֵיתוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה וּלְעֵירוּבוֹ יָתֵר מִכָּאן״ — מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ, דְּמָטֵי לְבֵיתֵיהּ וְלָא מָטֵי לְעֵירוּבוֹ, אֶלָּא ״הֵימֶנּוּ וּלְעֵירוּבוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה וּלְבֵיתוֹ יָתֵר מִכָּאן״ — הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ?

אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מִי סָבְרַתְּ ״לַמִּזְרָח״ — לְמִזְרַח בֵּיתוֹ, ״לַמַּעֲרָב״ — לְמַעֲרַב בֵּיתוֹ?! לֹא, ״לַמִּזְרָח״ — לְמִזְרַח בְּנוֹ, ״לַמַּעֲרָב״ — לְמַעֲרַב בְּנוֹ.

רָבָא בַּר רַב שֵׁילָא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא ״לַמִּזְרָח״ — לְמִזְרַח בֵּיתוֹ, וְ״לַמַּעֲרָב״ — לְמַעֲרַב בֵּיתוֹ, כְּגוֹן דְּקָאֵי בֵּיתֵיהּ בַּאֲלַכְסוֹנָא.

הַנּוֹתֵן עֵירוּבוֹ בְּתוֹךְ עִיבּוּרָהּ וְכוּ׳. חוּץ לַתְּחוּם סָלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא אֵימָא: חוּץ לְעִיבּוּרָהּ.

מַה שֶּׁנִּשְׂכַּר הוּא מַפְסִיד. מָה שֶּׁנִּשְׂכַּר וְתוּ לָא?! וְהָתַנְיָא: הַנּוֹתֵן אֶת עֵירוּבוֹ בְּתוֹךְ עִיבּוּרָהּ שֶׁל עִיר, לֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם. נְתָנוֹ חוּץ לְעִיבּוּרָהּ שֶׁל עִיר אֲפִילּוּ אַמָּה אַחַת, מִשְׂתַּכֵּר אוֹתָהּ אַמָּה וּמַפְסִיד אֶת כָּל הָעִיר כּוּלָּהּ, מִפְּנֵי שֶׁמִּדַּת הָעִיר עוֹלָה לוֹ בְּמִדַּת הַתְּחוּם!

לָא קַשְׁיָא: כָּאן שֶׁכָּלְתָה מִדָּתוֹ בַּחֲצִי הָעִיר, כָּאן שֶׁכָּלְתָה מִדָּתוֹ בְּסוֹף הָעִיר.

וְכִדְרַבִּי אִידִי, דְּאָמַר רַבִּי אִידִי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הָיָה מוֹדֵד וּבָא וְכָלְתָה מִדָּתוֹ בַּחֲצִי הָעִיר — אֵין לוֹ אֶלָּא חֲצִי הָעִיר. כָּלְתָה מִדָּתוֹ בְּסוֹף הָעִיר — נַעֲשֵׂית לוֹ הָעִיר כּוּלָּהּ כְּאַרְבַּע אַמּוֹת, וּמַשְׁלִימִין לוֹ אֶת הַשְּׁאָר.

אָמַר רַבִּי אִידִי: אֵין אֵלּוּ אֶלָּא דִּבְרֵי נְבִיאוּת. מָה לִי כָּלְתָה בַּחֲצִי הָעִיר, מָה לִי כָּלְתָה בְּסוֹף הָעִיר?

אָמַר רָבָא, תַּרְוַיְיהוּ תְּנַנְהִי: אַנְשֵׁי עִיר גְּדוֹלָה מְהַלְּכִין אֶת כׇּל עִיר קְטַנָּה.