עירובין ע״ג ב

וְאִם נִשְׁתַּתְּפוּ בַּמָּבוֹי — מוּתָּרִין כָּאן וְכָאן.

עֵירְבוּ בַּחֲצֵירוֹת וְנִשְׁתַּתְּפוּ בַּמָּבוֹי, וְשָׁכַח אֶחָד מִבְּנֵי חָצֵר וְלֹא עֵירַב — מוּתָּרִין כָּאן וְכָאן.

מִבְּנֵי מָבוֹי וְלֹא נִשְׁתַּתֵּף — מוּתָּרִין בַּחֲצֵירוֹת וַאֲסוּרִין בַּמָּבוֹי, שֶׁהַמָּבוֹי לַחֲצֵירוֹת כֶּחָצֵר לַבָּתִּים.

גְּמָ׳ מַנִּי? רַבִּי מֵאִיר הִיא, דְּאָמַר: בָּעִינַן עֵירוּב וּבָעִינַן שִׁיתּוּף.

אֵימָא מְצִיעֲתָא: ״וְאִם נִשְׁתַּתְּפוּ בַּמָּבוֹי מוּתָּרִין כָּאן וְכָאן״, אֲתָאן לְרַבָּנַן דְּאָמְרִי בַּחֲדָא סַגִּיא!

הָא לָא קַשְׁיָא: וְאִם נִשְׁתַּתְּפוּ נָמֵי קָאָמַר.

אֵימָא סֵיפָא: עֵירְבוּ בַּחֲצֵירוֹת וְנִשְׁתַּתְּפוּ בַּמָּבוֹי, וְשָׁכַח אֶחָד מִבְּנֵי חָצֵר וְלֹא עֵירַב — מוּתָּרִים כָּאן וְכָאן. הֵיכִי דָמֵי? אִי דְּלָא בַּטֵּיל, אַמַּאי מוּתָּרִים? אֶלָּא פְּשִׁיטָא דְּבַטֵּיל. אֵימָא סֵיפָא: שָׁכַח אֶחָד מִבְּנֵי מָבוֹי וְלֹא נִשְׁתַּתְּפוּ — מוּתָּרִין בַּחֲצֵירוֹת וַאֲסוּרִין בַּמָּבוֹי, וְאִי דְּבַטֵּיל — אַמַּאי אֲסוּרִין בַּמָּבוֹי?

וְכִי תֵּימָא קָסָבַר רַבִּי מֵאִיר אֵין בִּיטּוּל רְשׁוּת בְּמָבוֹי. וְהָא תַּנְיָא: שֶׁהֲרֵי בִּיטֵּל לָכֶם רְשׁוּתוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

אֶלָּא פְּשִׁיטָא דְּלָא בַּטֵּיל. וּמִדְּסֵיפָא דְּלָא בַּטֵּיל — רֵישָׁא נָמֵי דְּלָא בַּטֵּיל. רֵישָׁא וְסֵיפָא רַבִּי מֵאִיר, מְצִיעֲתָא רַבָּנַן!

כּוּלַּהּ רַבִּי מֵאִיר הִיא, וְטַעְמָא מַאי אָמַר רַבִּי מֵאִיר בָּעִינַן עֵירוּב וּבָעִינַן שִׁיתּוּף? שֶׁלֹּא לְשַׁכֵּחַ תּוֹרַת עֵירוּב מִן הַתִּינוֹקוֹת, וְהָכָא, כֵּיוָן דְּרוּבַּהּ עֵירְבוּ — לָא מִשְׁתַּכְחָא.

אָמַר רַב יְהוּדָה: רַב לָא תָּנֵי ״פְּתוּחוֹת זוֹ לָזוֹ״. וְכֵן אָמַר רַב כָּהֲנָא: רַב לָא תָּנֵי ״פְּתוּחוֹת זוֹ לָזוֹ״. אִיכָּא דְּאָמְרִי, רַב כָּהֲנָא גּוּפֵיהּ לָא תָּנֵי ״פְּתוּחוֹת זוֹ לָזוֹ״.

אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף: מַאי טַעְמָא דְּלָא תָּנֵי פְּתוּחוֹת זוֹ לָזוֹ. קָסָבַר כׇּל שִׁיתּוּף שֶׁאֵין מַכְנִיסוֹ וּמוֹצִיאוֹ דֶּרֶךְ פְּתָחִים בַּמָּבוֹי — לָאו שְׁמֵיהּ שִׁיתּוּף.

אֵיתִיבֵיהּ: בַּעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה שׁוּתָּף לִשְׁכֵנָיו, לָזֶה בְּיַיִן וְלָזֶה בְּיַיִן, אֵין צְרִיכִין לְעָרֵב. הָתָם, דְּאַפְּקֵיהּ וְעַיְּילֵיהּ.

(אֵיתִיבֵיהּ:) כֵּיצַד מִשְׁתַּתְּפִין בַּמָּבוֹי וְכוּ׳. הָתָם נָמֵי: דְּאַפְּקֵיהּ וְעַיְּילֵיהּ.

מַתְקֵיף לַהּ רַבָּה בַּר חָנָן: אֶלָּא מֵעַתָּה, הִקְנָה לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ הָכִי נָמֵי דְּלָא הָוֵי שִׁיתּוּף?! וְכִי תֵּימָא: הָכִי נָמֵי, וְהָא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: בְּנֵי חֲבוּרָה שֶׁהָיוּ מְסוּבִּין וְקִדֵּשׁ עֲלֵיהֶן הַיּוֹם — הַפַּת שֶׁעַל שֻׁלְחָן סוֹמְכִים עָלֶיהָ מִשּׁוּם עֵירוּב, וְאָמְרִי לַהּ מִשּׁוּם שִׁיתּוּף.

וְאָמַר רַבָּה, לָא פְּלִיגִי: כָּאן בִּמְסוּבִּין בַּבַּיִת, כָּאן בַּמְסוּבִּין בֶּחָצֵר.

אֶלָּא טַעְמָא דְּרַב, דְּקָא סָבַר: אֵין מָבוֹי נִיתָּר בְּלֶחִי וְקוֹרָה עַד שֶׁיְּהוּ בָּתִּים וַחֲצֵירוֹת פְּתוּחִים לְתוֹכוֹ.

גּוּפָא, אָמַר רַב: אֵין מָבוֹי נִיתָּר בְּלֶחִי וְקוֹרָה