עירובין פ״ח א

אַנְשֵׁי טְבֶרְיָא כְּמִי שֶׁלֹּא יִבְטַל מִמְּלַאכְתּוֹ דָּמֵי.

וּמִסְתַּפְּגִין בַּאֲלוּנְטִית מַאי הִיא, דְּתַנְיָא: מִסְתַּפֵּג אָדָם בַּאֲלוּנְטִית, וּמַנִּיחָהּ בַּחַלּוֹן. וְלֹא יִמְסְרֶנָּה לָאוֹלְיָירִין מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִין עַל אוֹתוֹ דָּבָר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אַף מְבִיאָהּ בְּיָדוֹ לְתוֹךְ בֵּיתוֹ.

אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְמַלּאוֹת, אֲבָל לִשְׁפּוֹךְ — אָסוּר.

מַתְקֵיף לַהּ רַב שֵׁיזְבִי: וְכִי מָה בֵּין זֶה לְעוּקָה?

הָנֵי תָּיְימִי, וְהָנֵי לָא תָּיְימִי.

אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: לָא תֵּימָא לְמַלּאוֹת הוּא דִּשְׁרֵי, לִשְׁפּוֹךְ אָסוּר, אֶלָּא לִשְׁפּוֹךְ נָמֵי שְׁרֵי. אָמַר רַב שֵׁיזְבִי: פְּשִׁיטָא — הַיְינוּ עוּקָה! מַהוּ דְּתֵימָא: הָנֵי תָּיְימִי וְהָנֵי לָא תָּיְימִי, קָא מַשְׁמַע לַן.

וְכֵן שְׁתֵּי גְזוּזְטְרָאוֹת זוֹ וְכוּ׳. אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בִּסְמוּכָה, אֲבָל בְּמוּפְלֶגֶת — עֶלְיוֹנָה מוּתֶּרֶת.

וְרַב לְטַעְמֵיהּ, דַּאֲמַר רַב: אֵין אָדָם אוֹסֵר עַל חֲבֵירוֹ דֶּרֶךְ אֲוִיר.

אָמַר רַבָּה אָמַר רַבִּי חִיָּיא, וְרַב יוֹסֵף אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: יֵשׁ גָּזֵל בְּשַׁבָּת. וְחוּרְבָּה מַחֲזִיר לַבְּעָלִים.

הָא גוּפָא קַשְׁיָא: אָמְרַתְּ ״יֵשׁ גָּזֵל בְּשַׁבָּת״ — אַלְמָא קָנְיָא, ״וְחוּרְבָּה מַחֲזִיר לִבְעָלִים״ — אַלְמָא לָא קָנְיָא!

הָכִי קָאָמַר: יֵשׁ דִּין גָּזֵל בְּשַׁבָּת, כֵּיצַד — דְּחוּרְבָּה מַחֲזִיר לַבְּעָלִים.

אָמַר רַבָּה, וּמוֹתְבִינַן אַשְּׁמַעְתִּין: וְכֵן שְׁתֵּי גְזוּזְטְרָאוֹת זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ וְכוּ׳. וְאִי אָמְרַתְּ יֵשׁ דִּין גָּזֵל בְּשַׁבָּת, אַמַּאי אֲסוּרוֹת?

אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן, כְּגוֹן שֶׁעָשׂוּ מְחִיצָה בְּשׁוּתָּפוּת.

אִי הָכִי, כִּי עָשׂוּ לַתַּחְתּוֹנָה נָמֵי!

כֵּיוָן דְּעָשׂוּ לַתַּחְתּוֹנָה — גַּלּוֹיֵי גַּלִּי דַּעְתַּהּ דַּאֲנָא בַּהֲדָךְ לָא נִיחָא לִי.

מַתְנִי׳ חָצֵר שֶׁהִיא פְּחוּתָה מֵאַרְבַּע אַמּוֹת — אֵין שׁוֹפְכִין בְּתוֹכָהּ מַיִם בְּשַׁבָּת, אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ לָהּ עוּקָה מַחְזֶקֶת סָאתַיִם מִן הַנֶּקֶב וּלְמַטָּה.

בֵּין מִבַּחוּץ, בֵּין מִבִּפְנִים. אֶלָּא שֶׁמִּבַּחוּץ — צָרִיךְ לִקְמוֹר, מִבִּפְנִים — אֵין צָרִיךְ לִקְמוֹר.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: בִּיב שֶׁהוּא קָמוּר אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים — שׁוֹפְכִים לְתוֹכוֹ מַיִם בַּשַּׁבָּת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֲפִילּוּ גַּג אוֹ חָצֵר מֵאָה אַמָּה — לֹא יִשְׁפּוֹךְ עַל פִּי הַבִּיב, אֲבָל שׁוֹפֵךְ הוּא לַגַּג, וְהַמַּיִם יוֹרְדִין לַבִּיב.

הֶחָצֵר וְהָאַכְסַדְרָה מִצְטָרְפִין לְאַרְבַּע אַמּוֹת. וְכֵן שְׁתֵּי דְיוֹטָאוֹת זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ, מִקְצָתָן עָשׂוּ עוּקָה וּמִקְצָתָן לֹא עָשׂוּ עוּקָה, אֶת שֶׁעָשׂוּ עוּקָה — מוּתָּרִין, אֶת שֶׁלֹּא עָשׂוּ עוּקָה — אֲסוּרִין.

גְּמָ׳ מַאי טַעְמָא? אָמַר רַבָּה: מִפְּנֵי שֶׁאָדָם עָשׂוּי לְהִסְתַּפֵּק סָאתַיִם מַיִם בְּכׇל יוֹם, בְּאַרְבַּע אַמּוֹת — אָדָם רוֹצֶה לְזַלְּפָן,