גיטין נ״א א

אוֹ דִּלְמָא קְצוּבִין, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן כְּתוּבִים?

תָּא שְׁמַע, דְּאִיתְּמַר: מִי שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ שְׁתֵּי בָּנוֹת וּבֵן, וְקָדְמָה הָרִאשׁוֹנָה וְנָטְלָה עִישּׂוּר נְכָסִים, וְלֹא הִסְפִּיקָה שְׁנִיָּה לִגְבּוֹת עַד שֶׁמֵּת הַבֵּן.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁנִיָּה וִיתְּרָה. וְאָמַר לוֹ רַבִּי חֲנִינָא, גְּדוֹלָה מִזּוֹ אָמְרוּ: מוֹצִיאִין לְפַרְנָסָה וְאֵין מוֹצִיאִין לִמְזוֹנוֹת; וְאַתְּ אָמְרַתְּ שְׁנִיָּה וִיתְּרָה?!

וְהָא פַּרְנָסָה – דְּמִיקָץ קַיְיצָא, מִיכְתָּב לָא כְּתִיבָא; וְקָא מוֹצִיאָה!

שָׁאנֵי פַּרְנָסָה, כֵּיוָן דְּאִית לַהּ קָלָא, כְּמַאן דִּכְתִיבָא דָּמֵי.

מֵתִיב רַב הוּנָא בַּר מָנוֹחַ: מֵתוּ – בְּנוֹתֵיהֶן נִזּוֹנוֹת מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין,

וְהִיא נִזּוֹנֶת מִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִים – מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּבַעֲלַת חוֹב!

הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – בְּשֶׁקָּנוּ מִיָּדוֹ.

אִי הָכִי, בָּנוֹת נָמֵי! בְּשֶׁקָּנוּ לָזוֹ, וְלֹא קָנוּ לָזוֹ.

מַאי פַּסְקָא? בַּת אִשְׁתּוֹ, דַּהֲוַאי בִּשְׁעַת קִנְיָן – מַהֲנֵי לַהּ קִנְיָן; בִּתּוֹ, דְּלָא הֲוַאי בִּשְׁעַת קִנְיָן – לָא מַהֲנֵי לָהּ קִנְיַן.

מִי לָא עָסְקִינַן דַּהֲווֹ תַּרְוַיְיהוּ בִּשְׁעַת קִנְיָן – וְהֵיכִי דָּמֵי, דְּגָרְשַׁהּ וְאַהְדְּרַהּ?!

אֶלָּא בִּתּוֹ – דְּבִתְנַאי בֵּית דִּין קָאָכְלָה, לָא מַהֲנֵי לַהּ קִנְיַן; בַּת אִשְׁתּוֹ – דְּלָאו בִּתְנַאי בֵּית דִּין קָאָכְלָה, מַהֲנֵי לַהּ קִנְיָן.

וְכִי מִיגְרָע גָּרְעָה?! אֶלָּא בִּתּוֹ – כֵּיוָן דְּבִתְנַאי בֵּית דִּין קָאָכְלָה, אֵימַר צְרָרֵי אַתְפְּסַהּ.

תָּא שְׁמַע, אָמַר רַבִּי נָתָן: אֵימָתַי – בִּזְמַן שֶׁקָּדַם מִקָּחוֹ שֶׁל שֵׁנִי לְשִׁבְחוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן;

אֲבָל קָדַם שִׁבְחוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן לְמִקָּחוֹ שֶׁל שֵׁנִי – גּוֹבֶה מִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִים. אַלְמָא מִשּׁוּם דְּלָא קָדֵים הוּא!

תַּנָּאֵי הִיא, דְּתַנְיָא: אֵין מוֹצִיאִין לַאֲכִילַת פֵּירוֹת, וְלִשְׁבַח קַרְקָעוֹת, וְלִמְזוֹן אִשָּׁה וְהַבָּנוֹת – מִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִים, מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם; לְפִי שֶׁאֵין כְּתוּבִין.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: וְכִי מָה תִּיקּוּן הָעוֹלָם יֵשׁ בָּזוֹ? וַהֲלֹא אֵין קְצוּבִין!

וְהַמּוֹצֵא מְצִיאָה לֹא יִשָּׁבַע. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: ״שְׁנֵי כִּיסִין קְשׁוּרִין מָצָאתָ לִי״; וְהַלָּה אוֹמֵר: ״לֹא מָצָאתִי אֶלָּא אֶחָד״ – נִשְׁבָּע. ״שְׁנֵי שְׁוָורִים קְשׁוּרִין מָצָאתָ לִי״; וְהַלָּה אוֹמֵר: ״לֹא הָיָה אֶלָּא אֶחָד״ – אֵינוֹ נִשְׁבָּע.

מַאי טַעְמָא? שְׁווֹרִין מִנַּתְחִי מֵהֲדָדֵי, כִּיסִין לָא מִנַּתְחִי מֵהֲדָדֵי.

״שְׁנֵי שְׁווֹרִין קְשׁוּרִין מָצָאתָ״; וְהַלָּה אוֹמֵר: ״מָצָאתִי וְהֶחְזַרְתִּי לָךְ אֶחָד מֵהֶן״ – הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע.

וְרַבִּי יִצְחָק – לֵית לֵיהּ ״הַמּוֹצֵא מְצִיאָה לָא יִשָּׁבַע – מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם״?!