מעילה ה׳

אוֹ הֶיתֵּר זְרִיקָה שָׁנִינוּ, אוֹ הֶיתֵּר אֲכִילָה שָׁנִינוּ? חִזְקִיָּה אָמַר: הֶיתֵּר שְׁחִיטָה שָׁנִינוּ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: הֶיתֵּר אֲכִילָה שָׁנִינוּ.

אָמַר רַבִּי זֵירָא: לָא דַּיְיקָא מַתְנִיתִין דְּלָא כְּחִזְקִיָּה וּדְלָא כְּרַבִּי יוֹחָנָן.

תְּנַן: שֶׁלָּנָה, וְשֶׁנִּטְמֵאת, וְשֶׁיָּצָאת. לָאו דְּלָן דָּם, וְקָתָנֵי: אֵין מוֹעֲלִין בּוֹ,

וּשְׁמַע מִינַּהּ: הֶיתֵּר זְרִיקָה שָׁנִינוּ!

לָא, דְּלָן בָּשָׂר, אֲבָל דָּם אִיזְדְּרִיק, מִשּׁוּם הָכִי קָתָנֵי: אֵין מוֹעֲלִין בּוֹ.

תְּנַן: וְאֵיזוֹ הִיא שֶׁלֹּא הָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר לַכֹּהֲנִים? שֶׁנִּשְׁחֲטָה חוּץ לִזְמַנָּהּ, וְחוּץ לִמְקוֹמָהּ, וְשֶׁקִּבְּלוּ פְּסוּלִין וְזָרְקוּ אֶת דָּמָהּ.

הֵיכִי דָּמֵי, אִילֵּימָא דִּזְרָקוּהוּ פְּסוּלִין וְקִבְּלוּהוּ פְּסוּלִין – לְמָה לִי עַד דְּאִיכָּא תַּרְתֵּי?

אֶלָּא לָאו דְּקִבְּלוּהוּ פְּסוּלִין וּזְרָקוּהוּ כְּשֵׁרִים, וְקָתָנֵי מוֹעֲלִין בּוֹ,

שְׁמַע מִינַּהּ: הֶיתֵּר זְרִיקָה שָׁנִינוּ.

מַתְקֵיף לַהּ רַב יוֹסֵף: וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ אִיכָּא לְפַלּוֹגֵי הָכִי, הָא דִּתְנַן הָתָם:

חַטָּאת פְּסוּלָה – אֵין דָּמָהּ טָעוּן כִּיבּוּס, בֵּין שֶׁהָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר וְנִפְסְלָה, וּבֵין שֶׁלֹּא הָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר וְנִפְסְלָה.

אִי זוֹ הִיא שֶׁהָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר וְנִפְסְלָה? שֶׁלָּנָה, וְשֶׁנִּטְמֵאת, אוֹ שֶׁיָּצְאָה.

אֵיזוֹהִי שֶׁלֹּא הָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר? שֶׁנִּשְׁחֲטָה חוּץ לִמְקוֹמָהּ, חוּץ לִזְמַנָּהּ, וְשֶׁקִּבְּלוּ פְּסוּלִין וְזָרְקוּ אֶת דָּמָהּ.

הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא דְּקִבְּלוּהוּ פְּסוּלִין וְזָרְקוּ פְּסוּלִין – הוּא דְּאֵין דָּמָהּ טָעוּן כִּיבּוּס, הָא קִבְּלוּהוּ וְזָרְקוּ כְּשֵׁרִים – דָּמָהּ טָעוּן כִּיבּוּס.

קְרִי כָּאן: ״אֲשֶׁר יִזֶּה מִדָּמָהּ״ – וְלֹא שֶׁכְּבָר הוּזָּה? אֶלָּא: לָאו דַּוְקָא,

הָכִי נָמֵי, לָאו דַּוְקָא. אָמַר רַב אַסִּי: אִם כֵּן, לְמָה לִי לְמִיתְנֵי תַּרְתֵּי?

אֶלָּא לְעוֹלָם דִּמְעִילָה דַּוְקָא,

וְהָא קָא מַשְׁמַע לַן: דְּפָסוּל עוֹשֶׂה שִׁירַיִים,

אַף עַל גַּב דְּקִיבֵּל פָּסוּל וְזָרַק, וְקִיבֵּל כָּשֵׁר וְזָרַק – לָאו כְּלוּם הִיא. מַאי טַעְמָא? דְּשִׁירַיִים נִינְהוּ.

וְהָא בְּעָא מִינֵּיהּ רֵישׁ לָקִישׁ מֵרַבִּי יוֹחָנָן: פָּסוּל, מַהוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה שִׁירַיִים?

וַאֲמַר לֵיהּ: אֵין לְךָ דָּבָר שֶׁיַּעֲשֶׂה שִׁירַיִים אֶלָּא חוּץ לִזְמַנּוֹ וְחוּץ לִמְקוֹמוֹ, הוֹאִיל וּמְרַצִּין לְפִיגּוּלָן.

מַאי לָאו, בַּר מִפָּסוּל? לָא, אֲפִילּוּ פָּסוּל.

וְהָא ״אֵין לְךָ״ קָתָנֵי!

הָכִי קָתָנֵי: אֵין לְךָ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְרַצֶּה בְּצִיבּוּר וְעוֹשֶׂה שִׁירַיִים אֶלָּא חוּץ לִזְמַנּוֹ וְחוּץ לִמְקוֹמוֹ, אֲבָל טָמֵא, דְּאִיתֵיהּ בְּצִיבּוּר – מְשַׁוֵּי שִׁירַיִים,

שְׁאָר פְּסוּלִין דְּלָא אִיתַנּוּן בְּצִיבּוּר – לָא מְשַׁוִּין שִׁירַיִים.

תָּא שְׁמַע: הַפִּיגּוּל – לְעוֹלָם מוֹעֲלִין בּוֹ.

לָאו דְּלֹא זָרַק, וּשְׁמַע מִינַּהּ: הֶיתֵּר זְרִיקָה שָׁנִינוּ!

לָא, זַרְקֵהּ.

וּמַאי ״לְעוֹלָם״? הָא קָא מַשְׁמַע לַן כִּדְרַב גִּידֵּל, דְּאָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב: זְרִיקַת פִּיגּוּל – אֵינוֹ מוֹצִיא מִידֵי מְעִילָה, וְאֵינוֹ מֵבִיא לִידֵי מְעִילָה.