מנחות מ״ה

אילים דהיכא אי דהנהו דאיל הוא אי דעצרת דתורת כהנים הויה כתיב בהו

לעולם דעצרת דתורת כהנים והכי קאמר לא אילים דתורת כהנים מעכבי ליה לאיל דחומש הפקודים ולא איל דחומש הפקודים מעכב להו לאילים דתורת כהנים

אלא פרים דאפילו אהדדי לא מעכבי ואילים דהכא ודהכא הוא דלא מעכבי אינהו מעכבי

תנא מילי מילי קתני

וביום החדש (תקח) פר בן בקר תמים וששה כבשים ואיל תמימים יהיו פר מה תלמוד לומר

לפי שנאמר בתורה פרים ומנין שאם לא מצא שנים מביא אחד תלמוד לומר פר

ששה כבשים מה תלמוד לומר לפי שכתב בתורה שבעה ומנין שאם לא מצא שבעה יביא ששה תלמוד לומר ששה

ומנין שאם לא מצא ששה יביא חמשה חמשה יביא ארבעה ארבעה יביא שלשה שלשה יביא שנים ואפילו אחד תלמוד לומר ולכבשים כאשר תשיג ידו

ומאחר דכתיב הכי ששה כבשים למה לי דכמה דאפשר להדורי מהדרינן

ומנין (לאילים שבתורת כהנים) שמעכבין זה את זה תלמוד לומר יהיו

כה אמר ה׳ אלהים בראשון באחד לחודש תקח פר בן בקר תמים וחטאת את המקדש חטאת עולה היא אמר רבי יוחנן פרשה זו אליהו עתיד לדורשה

רב אשי אמר מילואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה

תניא נמי הכי רבי יהודה אומר פרשה זו אליהו עתיד לדורשה אמר לו רבי יוסי מלואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה אמר לו תנוח דעתך שהנחת דעתי

וכל נבלה וטרפה מן העוף ומן הבהמה לא יאכלו הכהנים כהנים הוא דלא יאכלו הא ישראל אכלי אמר רבי יוחנן פרשה זו אליהו עתיד לדורשה

רבינא אמר כהנים איצטריך ליה סלקא דעתך אמינא הואיל ואשתרי מליקה לגבייהו תשתרי נמי נבילה וטרפה קא משמע לן

וכן תעשה בשבעה בחדש מאיש שגה ומפתי וכפרתם את הבית שבעה

אמר רבי יוחנן אלו שבעה שבטים שחטאו ואף על פי שאין רובה של קהל

חדש אם חדשו ואמרו חלב מותר מאיש שגה ומפתי מלמד שאין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה

אמר רב יהודה אמר רב זכור אותו האיש לטוב וחנינא בן חזקיה שמו שאלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל שהיו דבריו סותרין דברי תורה מה עשה העלה שלש מאות גרבי שמן וישב בעלייה ודרשו

אמר רבי שמעון אם היו להם פרים מרובין [וכו׳]

תנו רבנן ואיפה לפר ואיפה לאיל יעשה מנחה ולכבשים כאשר תשיג ידו ושמן הין לאיפה אמר רבי שמעון וכי מדת פרים ואילים אחת היא

אלא שאם היו להם פרים מרובין ולא היו נסכים יביאו פר אחד ונסכיו ואל יקרבו כולן בלא נסכים ואם היו להם

אילים מרובין ולא היה להן איפתן יביאו איל אחד ואיפתו ולא יקרבו כולם בלא איפות

מתני׳ הפר והאילים והכבשים והשעיר אין מעכבין את הלחם ולא הלחם מעכבן

הלחם מעכב את הכבשים ואין הכבשים מעכבין את הלחם דברי רבי עקיבא

אמר רבי שמעון בן ננס לא כי אלא הכבשים מעכבין את הלחם והלחם אינו מעכב הכבשים שכן מצינו כשהיו ישראל במדבר ארבעים שנה קרבו כבשים בלא לחם אף כאן יקרבו כבשים בלא לחם

אמר רבי שמעון הלכה כדברי בן ננס אבל אין הטעם כדבריו

שכל האמור בחומש הפקודים קרב במדבר וכל האמור בתורת כהנים אין קרב במדבר משבאו לארץ קרבו אלו ואלו

מפני מה אני אומר יקרבו כבשים בלא לחם מפני שהכבשים מתירין את עצמן ולא הלחם בלא כבשים שאין לו מי יתירנו

גמ׳ תנו רבנן והקרבתם על הלחם חובה על הלחם שבעת כבשים תמימים אף על פי שאין לחם

אם כן מה תלמוד לומר על הלחם מלמד שלא נתחייבו בכבשים קודם שנתחייבו בלחם דברי רבי טרפון

רבי עקיבא אומר יכול הן הן כבשים האמורים כאן הן הן כבשים האמורים בחומש הפקודים אמרת כשאתה מגיע אצל פרים ואילים אינן הן אלא הללו באין בגלל עצמן והללו באין בגלל לחם

נמצא מה שאמור בחומש הפקודים קרב במדבר ומה שאמור בתורת כהנים לא קרב במדבר

ודלמא פרים ואילים לאו אינהו הא כבשים אינהו נינהו מדהני אישתנו הני נמי דאחריני

ופרים ואילים ממאי דאישתנו דלמא הכי קאמר רחמנא אי בעי פר ושני אילים ליקרב אי בעי שני פרים ואיל אחד ליקרב מדאישתני סדרן שמע מינה אחריני נינהו

הלחם מעכב את הכבשים מאי טעמא דרבי עקיבא

גמר יהיו מתהיינה

מה להלן לחם אף כאן לחם

ובן ננס גמר יהיו יהיו מה להלן כבשים אף כאן כבשים

ובן ננס נמי נילף מתהיינה מה להלן לחם אף כאן לחם דנין יהיו מיהיו ואין דנין יהיו מתהיינה

מאי נפקא מינה התנא דבי רבי ישמעאל ושב הכהן ובא הכהן זהו שיבה זהו ביאה

הני מילי היכא דליכא דדמי ליה אבל היכא דאיכא דדמי ליה מדדמי ליה ילפינן

ורבי עקיבא נמי לילף יהיו מיהיו דנין דבר שמתנה לכהן מדבר שמתנה לכהן לאפוקי הני דעולות נינהו

ואיבעית אימא בקרא גופיה קא מיפלגי קדש יהיו לה׳ לכהן רבי עקיבא סבר אי זהו דבר שכולו לכהן הוי אומר זה לחם

ובן ננס מי כתיב קדש יהיו לכהן קדש יהיו לה׳ לכהן כתיב איזהו דבר שמקצתו לה׳ ומקצתו לכהן הוי אומר אלו כבשים

ורבי עקיבא מי כתיב קדש יהיו לה׳ ולכהן לה׳ לכהן כתיב כדרב הונא דאמר רב הונא קנאו השם ונתנו לכהן

אמר רבי יוחנן הכל מודים