תלמוד בבלי
מנחות ה׳
קריאה: ציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים בתרגוםציטוטים בתרגום
דאמר מר גילח על אחת משלשתן יצא
מיתיבי אשם מצורע שנשחט שלא לשמו או שלא ניתן מדמו על גבי בהונות הרי זה עולה לגבי מזבח וטעון נסכים וצריך אשם אחר להכשירו תיובתא דרב
ורבי שמעון בן לקיש אמר מנחת העומר שקמצה שלא לשמה כשירה ושיריה אין נאכלין עד שתביא מנחת העומר אחרת ותתירנה
ששיריה אין נאכלין עד שתביא מנחת העומר אחרת מקרב היכי קרבה ממשקה ישראל מן המותר לישראל
אמר רב אדא בר אהבה קסבר ריש לקיש אין מחוסר זמן לבו ביום
מתיב רב אדא בריה דרב יצחק יש בעופות שאין במנחות יש במנחות שאין בעופות יש בעופות שהעופות באין בנדבת שנים אבל מנחות נפש כתיבא
ומחוסרי כפרה זב וזבה יולדת ומצורע
והותרו מכלל איסורן בקודש מה שאין כן במנחות
ויש במנחות שהמנחות טעונות כלי ותנופה והגשה וישנן בציבור כביחיד מה שאין כן בעופות
ואם איתא במנחות נמי משכחת לה דהותרו מכלל איסורן בקודש ומאי ניהו מנחת העומר
כיון דאין מחוסר זמן לבו ביום לאו איסורא הוא
מתיב רב ששת הקדים מתן שמן למתן דם ימלאנו שמן ויחזור ויתן שמן אחר מתן דם מתן בהונות למתן שבע ימלאנו שמן ויחזור ויתן מתן בהונות אחר מתן שבע
ואי אמרת אין מחוסר זמן לבו ביום אמאי יחזור ויתן מאי דעבד עבד
אמר רב פפא שאני הלכות מצורע דכתיבא בהו הוייה דאמר הכתוב זאת תהיה תורת המצורע תהיה בהוייתה תהא
מתיב רב פפא הקדים חטאתו לאשמו לא יהיה אחר ממרס בדמה אלא תעובר צורתה ותצא לבית השריפה
אמאי קא מותיב רב פפא והא רב פפא הוא דאמר שאני הלכות מצורע דכתיבא בהו הוייה אלא רב פפא הכי קא קשיא ליה אימא הני מילי עבודה שחיטה לאו עבודה היא ואי אין מחוסר זמן לבו ביום יהא אחר ממרס בדמה ולקריב אשם והדר ליקרב חטאת
אלא אמר רב פפא היינו טעמא דריש לקיש דקסבר האיר מזרח מתיר דרבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו אפילו בזמן שבית המקדש קיים
האיר מזרח מתיר
והא דריש לקיש לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר דתנן אין מביאין מנחת בכורים ומנחת בהמה קודם לעומר דבעינן ממשקה ישראל ואם הביא פסול
קודם לשתי הלחם לא יביא משום דאיקרו בכורים ואם הביא כשר
ואמר רבי יצחק אמר ריש לקיש לא שנו אלא בארבעה עשר ובחמשה עשר אבל בששה עשר אם הביא כשר וקשיא לי ליהוו כמחוסר זמן אלמא קסבר האיר המזרח מתיר
ורבא אמר מנחת העומר שקמצה שלא לשמה כשירה ושיריה נאכלין ואינה צריכה מנחת העומר אחרת להתירה שאין מחשבה מועלת אלא במי שראוי לעבודה ובדבר הראוי לעבודה ובמקום הראוי לעבודה
במי שראוי לעבודה לאפוקי כהן בעל מום ובדבר הראוי לעבודה לאפוקי מנחת העומר דלא חזיא דחדוש הוא ובמקום הראוי לעבודה לאפוקי נפגם המזבח
תנו רבנן כשהוא אומר מן הבקר למטה שאין תלמוד לומר אלא להוציא את הטרפה
והלא דין הוא ומה בעל מום שמותרת להדיוט אסורה לגבוה טריפה שאסורה להדיוט אין דין שאסורה לגבוה חלב ודם יוכיחו שאסורין להדיוט ומותרין לגבוה
מה לחלב ודם שכן באין מכלל היתר תאמר בטריפה שכולה אסורה ולא תהא מותרת לגבוה
מליקה תוכיח שכולה איסור ואסורה להדיוט ומותרת לגבוה
מה למליקה שכן קדושתה אוסרתה בשעת קדושתה למזבח היא נאסרה להדיוט דהיינו מליקתה אבל קודם לכן לא נאסרה להדיוט מה שאין כן בטריפה שאין קדושתה אוסרתה
ואם השבתה כשהוא אומר מן הבקר למטה שאין תלמוד לומר להוציא את הטריפה
מה אם השבתה (סימן רקיח מר אדא לשישיה)
אמר רב משום דאיכא למימר מנחת העומר תוכיח שאסורה להדיוט ומותרת לגבוה מה למנחת העומר שכן מתרת חדש
בשביעית שביעית נמי שכן מתרת ספיחין בשביעית כרבי עקיבא דאמר ספיחין אסורים בשביעית
אמר ליה רב אחא בר אבא לרב אשי לרבי עקיבא נמי לפרוך מה למנחת העומר שכן מתרת חדש בחוצה לארץ
ואפילו למאן דאמר חדש בחוץ לארץ לאו דאורייתא שכן באה להתיר לאו שבתוכה
אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא אי הכי טריפה נמי תקריב ותתיר לאו שבתוכה אלא פריך הכי מה למנחת העומר שכן מצותה בכך
ריש לקיש אמר משום דאיכא למימר מפטם הקטרת יוכיח שאסור להדיוט ומותר לגבוה מפטם גברא הוא
אלא פטום הקטרת יוכיח שאסור להדיוט ומותר לגבוה מה לפטום הקטרת שכן מצותו בכך
מר בריה דרבינא אמר משום דאיכא למימר שבת תוכיח שאסורה להדיוט ומותרת לגבוה
מה לשבת שכן הותרה מכללה אצל הדיוט במילה
אטו מילה צורך הדיוט הוא מילה מצוה היא אלא מה לשבת שכן מצותה בכך
רב אדא בר אבא אמר משום דאיכא למימר כלאים תוכיח שאסורין להדיוט ומותרין לגבוה
מה לכלאים שכן הותרו מכללן אצל הדיוט בציצית אטו ציצית צורך הדיוט היא מצוה היא אלא