מנחות נ״א ב

מנחה הבאה עשרון וכו׳

מתני׳ לא מינו כהן אחר תחתיו משל מי היתה קריבה רבי שמעון אומר משל ציבור רבי יהודה אומר משל יורשין ושלימה היתה קריבה

גמ׳ תנו רבנן כהן גדול שמת ולא מינו כהן אחר תחתיו מנין שתהא מנחתו קריבה משל יורשין תלמוד לומר והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אתה

יכול יקריבנה חצאין תלמוד לומר אתה כולה ולא חציה דברי רבי יהודה

רבי שמעון אומר חק עולם משל עולם כליל תקטר שתהא כולה בהקטרה

והאי הכהן המשיח להכי הוא דאתא

האי מיבעי ליה לכדתניא זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה׳ ביום המשח אתו יכול יהו אהרן ובניו מקריבין קרבן אחד תלמוד לומר אשר יקריבו לה׳ אהרן בפני עצמו ובניו בפני עצמן בניו אלו כהנים הדיוטות

אתה אומר כהנים הדיוטות או אינו אלא כהנים גדולים כשהוא אומר והכהן המשיח תחתיו מבניו הרי כהן גדול אמור הא מה אני מקיים בניו אלו כהנים הדיוטות

אם כן לכתוב קרא הכהן המשיח תחתיו בניו יעשה מאי מבניו שמעת מינה תרתי

ורבי שמעון האי אתה מאי עביד ליה מיבעי ליה לכהן גדול שמת ומינו אחר תחתיו שלא יביא חצי עשרון מביתו ולא חצי עשרון של ראשון

ותיפוק ליה מן ומחציתה ויו לא דריש

ורבי יהודה האי חק עולם מאי עביד ליה חוקה לעולם תהא

כליל תקטר למה לי מיבעי ליה לכדתניא אין לי אלא עליונה מנחת כהן גדול בכליל תקטר ותחתונה מנחת כהן הדיוט בלא תאכל

מנין ליתן את האמור של זה בזה ואת האמור של זה בזה תלמוד לומר כליל כליל לגזירה שוה נאמר כאן כליל ונאמר להלן כליל

מה כאן בכליל תקטר אף להלן בכליל תקטר ומה להלן ליתן לא תעשה על אכילתו אף כאן ליתן לא תעשה על אכילתה

וסבר רבי שמעון משל ציבור דאורייתא

והתנן אמר רבי שמעון שבעה דברים התקינו בית דין וזה אחד מהן גוי ששלח עולתו ממדינת הים שלח עמה נסכים קריבה משלו ואם לאו קריבין משל ציבור

וכן גר שמת והניח זבחים יש לו נסכים קריבין משלו ואם לאו קריבין משל ציבור

ותנאי בית דין הוא כהן גדול שמת ולא מינו כהן אחר תחתיו שתהא מנחתו קריבה משל ציבור

אמר רבי אבהו שני תקנות הוו

דאורייתא מדציבור כיון דחזו דקא מידחקא לישכה תקינו דלגבי מיורשים כיון דחזו דקא פשעי בה אוקמוה אדאורייתא

ועל פרה שלא יהא מועלין באפרה דאורייתא היא דתניא חטאת היא מלמד שמועלין בה היא בה מועלין