תלמוד בבלי
נזיר י״ח
קריאה: ציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים בתרגוםציטוטים בתרגום
דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ תִּגְלַחַת טוּמְאָה, יְמֵי חִלּוּטוֹ מִי לָא בָּעֵי תִּגְלַחַת? לָא, תִּגְלַחַת דִּנְזִירוּת קָתָנֵי.
תָּא שְׁמַע: ״וְטִמֵּא רֹאשׁ נִזְרוֹ״, בְּטָהוֹר שֶׁנִּטְמָא הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁהוּא טָעוּן הַעֲבָרַת שֵׂעָר וַהֲבָאַת צִיפֳּרִין. וְלִפְטוֹר אֶת הַנָּזִיר בְּקֶבֶר — שֶׁאֵין טָעוּן הַעֲבָרַת שֵׂעָר וַהֲבָאַת צִיפֳּרִין.
וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחוֹמֶר: וּמָה טָהוֹר שֶׁנִּטְמָא — טָעוּן הַעֲבָרַת שֵׂעָר וַהֲבָאַת צִיפֳּרִין, מִי שֶׁהָיָה טָמֵא מִתְּחִלָּה — אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא טָעוּן הַעֲבָרַת שֵׂעָר וַהֲבָאַת צִיפֳּרִין?
תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְטִמֵּא רֹאשׁ נִזְרוֹ״, בְּמִי שֶׁהָיָה טָהוֹר וְנִטְמָא הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁיְּהֵא טָעוּן הַעֲבָרַת שֵׂעָר וַהֲבָאַת צִיפֳּרִין, וְלִפְטוֹר אֶת הַנָּזִיר בְּקֶבֶר. שְׁמַע מִינַּהּ.
מַאן תְּנָא הָא דְּתָנוּ רַבָּנַן: אֵין בֵּין טָמֵא שֶׁנָּזַר לְנָזִיר טָהוֹר שֶׁנִּטְמָא, אֶלָּא שֶׁטָּמֵא שֶׁנָּזַר — שְׁבִיעִי שֶׁלּוֹ עוֹלֶה לוֹ מִן הַמִּנְיָן, וְנָזִיר טָהוֹר שֶׁנִּטְמָא — אֵין שְׁבִיעִי שֶׁלּוֹ עוֹלֶה לוֹ מִן הַמִּנְיָן?
אָמַר רַב חִסְדָּא: רַבִּי הִיא, דְּאָמַר רַבִּי: אֵין נְזִירוּת טׇהֳרָה חָלָה אֶלָּא עַד שְׁמִינִי. דְּאִי תֵּימָא רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה הִיא, הָאָמַר נְזִירוּת דְּטׇהֳרָה מִשְּׁבִיעִי הוּא דְּחָיְילָא.
מַאי רַבִּי וּמַאי רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה — דְּתַנְיָא: ״וְקִדַּשׁ אֶת רֹאשׁוֹ בַּיּוֹם הַהוּא״ — בְּיוֹם הֲבָאַת קׇרְבְּנוֹתָיו, דִּבְרֵי רַבִּי. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּיוֹם תִּגְלַחְתּוֹ.
וְהָא דִּתְנַן: נָזִיר שֶׁנִּטְמָא טוּמְאוֹת הַרְבֵּה — אֵינוֹ מֵבִיא אֶלָּא קׇרְבָּן אֶחָד, מַאן תַּנָּא? אָמַר רַב חִסְדָּא: רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה הִיא, דְּאָמַר: נְזִירוּת טׇהֳרָה מִשְּׁבִיעִי חָיְילָא. וּמַשְׁכַּחַתְּ לַהּ כְּגוֹן שֶׁנִּטְמָא בַּשְּׁבִיעִי, וְחָזַר וְנִטְמָא בַּשְּׁבִיעִי. (וּמַנִּי, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה הִיא) כֵּיוָן דְּלֹא יָצָא שָׁעָה הָרְאוּיָה לְהָבִיא קׇרְבָּן — אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא קׇרְבָּן אֶחָד.
דְּאִי תֵּימָא רַבִּי הִיא, אִי דְּנִטְמָא בַּשְּׁבִיעִי, וְחָזַר וְנִטְמָא בַּשְּׁבִיעִי (וְחָזַר וְנִטְמָא בַּשְּׁבִיעִי) — כּוּלְּהוּ טוּמְאָה אֲרִיכְתָּא הִיא. וְאִי דְּנִטְמָא בַּשְּׁמִינִי, וְחָזַר וְנִטְמָא בַּשְּׁמִינִי — הֲרֵי יָצְתָה שָׁעָה שֶׁרְאוּיָה לְהָבִיא קׇרְבָּן.
מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי? אָמַר קְרָא ״וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ״, וַהֲדַר ״וְקִדַּשׁ אֶת רֹאשׁוֹ״. וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה: אִם כֵּן — לֵימָא קְרָא: ״וְקִדַּשׁ אֶת רֹאשׁוֹ״.
״בְּיוֹם הַהוּא״ לְמָה לִי? אִם אֵינוֹ עִנְיָן לִשְׁמִינִי, תְּנֵהוּ עִנְיָן לִשְׁבִיעִי. וְרַבִּי נָמֵי, הָכְתִיב ״בַּיּוֹם הַהוּא״? אָמַר לְךָ רַבִּי: הָהוּא לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא — לוֹמַר לָךְ: אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֵבִיא קׇרְבְּנוֹתָיו.
וְרַב חִסְדָּא, מַאי דּוּחְקֵיהּ לְאוֹקֹמַיהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה? לוֹקְמַהּ כְּגוֹן דְּנִטְמָא דְּחַזְיָא בְּלֵיל שְׁמִינִי, וְרַבִּי הִיא!
מִדְּלָא מוֹקֵים לַהּ כְּרַבִּי, לֵימָא קָסָבַר לֵילְיָא לָאו מְחוּסַּר זְמַן הוּא?
אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: הָא בְּהָא תַּלְיָא. אִי אָמְרַתְּ לֵילְיָא מְחוּסַּר זְמַן, אֵימַת מִיחְזֵי לְקׇרְבָּן — לְצַפְרָא, נְזִירוּת נָמֵי לָא חָיְילָא עַד צַפְרָא. וְאִי אָמְרַתְּ לֵילְיָא אֵינוֹ מְחוּסַּר זְמַן — נְזִירוּת טׇהֳרָה חָיְילָא מֵאוּרְתָּא.
גּוּפָא: נִטְמָא בַּשְּׁבִיעִי, וְחָזַר וְנִטְמָא בַּשְּׁבִיעִי — אֵינוֹ מֵבִיא אֶלָּא קׇרְבָּן אֶחָד. נִטְמָא בַּשְּׁמִינִי, וְחָזַר וְנִטְמָא בַּשְּׁמִינִי — מֵבִיא קׇרְבָּן עַל כׇּל אֶחָד וְאֶחָד. מַתְחִיל וּמוֹנֶה מִיָּד, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: קׇרְבָּן אֶחָד עַל הַכֹּל, עַד שֶׁיָּבִיא חַטָּאתוֹ. הֵבִיא חַטָּאתוֹ וְנִטְמָא, וְהֵבִיא חַטָּאתוֹ וְנִטְמָא — מֵבִיא קׇרְבָּן עַל כׇּל אֶחָד וְאֶחָד. הֵבִיא חַטָּאתוֹ וְלֹא הֵבִיא אֲשָׁמוֹ — מוֹנֶה.
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁחַטָּאתוֹ עִיכְּבַתּוּ, כֵּן אֲשָׁמוֹ מְעַכְּבוֹ.
בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אָמַר קְרָא ״וְקִדַּשׁ אֶת רֹאשׁוֹ בַּיּוֹם הַהוּא״ — אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֵבִיא קׇרְבְּנוֹתָיו. וְרַבָּנַן: ״הַהוּא״ — אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֵבִיא אֲשָׁמוֹ.
אֶלָּא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, ״הָהוּא״ לְמָה לִי? אָמַר לָךְ: ״הַהוּא״ — אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֵבִיא עוֹלָתוֹ. וְרַבָּנַן: עוֹלָה לָא בָּעֵי מִיעוּטָא — דּוֹרוֹן בְּעָלְמָא הוּא.
מַאי טַעְמַיְיהוּ דְּרַבָּנַן? דְּתַנְיָא: ״וְהִזִּיר לַה׳ אֶת יְמֵי נִזְרוֹ וְהֵבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְאָשָׁם״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? לְפִי שֶׁמָּצִינוּ שֶׁכׇּל אֲשָׁמוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁהֵן מְעַכְּבִין, יָכוֹל אַף זֶה מְעַכְּבוֹ —