נזיר כ״ד א

זָכְתָה וְקָדְמָה אַרְבָּעָה דּוֹרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל לַמַּלְכוּת.

מַתְנִי׳ הָאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה בְּנָזִיר, וְהִפְרִישָׁה אֶת בְּהֶמְתָּהּ, וְאַחַר כָּךְ הֵיפֵר לָהּ בַּעֲלָהּ. אִם שֶׁלּוֹ הָיְתָה הַבְּהֵמָה — תֵּצֵא וְתִרְעֶה בָּעֵדֶר.

וְאִם שֶׁלָּהּ הָיְתָה הַבְּהֵמָה, הַחַטָּאת — תָּמוּת, וְעוֹלָה — תִּקְרַב עוֹלָה, שְׁלָמִים — תִּקְרַב שְׁלָמִים, וְנֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד, וְאֵינָן טְעוּנִין לֶחֶם.

הָיוּ לָהּ מָעוֹת סְתוּמִין — יִפְּלוּ לִנְדָבָה. מָעוֹת מְפוֹרָשִׁין, דְּמֵי חַטָּאת — יֵלְכוּ לְיָם הַמֶּלַח. לֹא נֶהֱנִין, וְלֹא מוֹעֲלִין בָּהֶן.

דְּמֵי עוֹלָה — יָבִיאוּ עוֹלָה, וּמוֹעֲלִין בָּהֶן. דְּמֵי שְׁלָמִים — יָבִיאוּ שְׁלָמִים, וְנֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד, וְאֵין טְעוּנִין לֶחֶם.

גְּמָ׳ מַאן תְּנָא דְּבַעַל לָא מִשְׁתַּעְבַּד לַהּ? אָמַר רַב חִסְדָּא: רַבָּנַן הִיא. דְּאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ רַבִּי יְהוּדָה הִיא, אַמַּאי תֵּצֵא וְתִרְעֶה בָּעֵדֶר? הָא מִשְׁתַּעְבַּד לַהּ.

דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אָדָם מֵבִיא קׇרְבַּן עָשִׁיר עַל אִשְׁתּוֹ.

וְכֵן כׇּל קׇרְבְּנוֹתֶיהָ שֶׁהִיא חַיֶּיבֶת, שֶׁכָּךְ כָּתַב לָהּ: ״כׇּל אַחְרָיוּת דְּאִית לִיךְ עֲלַי מִן קַדְמַת דְּנָא״.

רָבָא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי יְהוּדָה, כִּי מְשַׁעְבַּד לַהּ — בְּמִילְּתָא דִּצְרִיכָא לַהּ, בְּמִילְּתָא דְּלָא צְרִיכָא לַהּ — לָא.

אִיכָּא דְּאָמְרִי: מַאן תַּנָּא? אָמַר רַב חִסְדָּא: רַבִּי יְהוּדָה הִיא. וְכִי מְשַׁעְבַּד לַהּ — בְּמִילְּתָא דִּצְרִיכָא לַהּ, בְּמִילְּתָא דְּלָא צְרִיכָא לָהּ — לָא. דְּאִי רַבָּנַן — לָא מְשַׁעְבַּד לַהּ כְּלָל.

אֶלָּא הֵיכִי דָּמֵי דִּמְשַׁעְבַּד לַהּ — כְּגוֹן דְּאַקְנְיַיהּ לַהּ, וְכֵיוָן דְּאַקְנֵי לַהּ — הָוֵה דְּנַפְשַׁהּ.