נזיר מ״ג ב

אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר רַב: נִקְטַע רֹאשׁוֹ שֶׁל אָבִיו — אֵינוֹ מִטַּמֵּא לוֹ. מַאי טַעְמָא — אָמַר קְרָא: ״לְאָבִיו״, בִּזְמַן שֶׁהוּא שָׁלֵם, וְלֹא בִּזְמַן שֶׁהוּא חָסֵר. אֲמַר לֵיהּ רַב הַמְנוּנָא: אֶלָּא מֵעַתָּה, קָאָזֵיל בְּפַקְתָּא דַּעֲרָבוֹת, וּפַסְקוּהּ גַּנָּבֵי לְרֵישֵׁיהּ, הָכִי נָמֵי דְּלָא לִיטַמֵּא לֵיהּ?

אֲמַר לֵיהּ: מֵת מִצְוָה קָאָמְרַתְּ? הַשְׁתָּא יֵשׁ לוֹמַר: בְּאַחְרִינֵי מִיחַיַּיב, בְּאָבִיו לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?

וְהַאי מֵת מִצְוָה הוּא? וְהָתַנְיָא: אֵיזֶהוּ מֵת מִצְוָה — כֹּל שֶׁאֵין לוֹ קוֹבְרִין. קוֹרֵא וַאֲחֵרִים עוֹנִין אוֹתוֹ — אֵין זֶה מֵת מִצְוָה. וְהָא אִית לֵיהּ בְּרָא! כֵּיוָן דְּקָאָזֵיל בְּאוֹרְחָא — כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ קוֹבְרִים דָּמֵי.

מֵיתִיבִי: ״לָהּ יִטַּמָּא״, לָהּ הוּא מִטַּמֵּא, וְאֵינוֹ מִטַּמֵּא לְאֵיבָרֶיהָ. לְפִי שֶׁאֵינוֹ מִטַּמֵּא לְאֵבֶר מִן הַחַי שֶׁל אָבִיו. אֲבָל מְחַזֵּיר הוּא עַל עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה.

מַאי ״מְחַזֵּיר הוּא עַל עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה״? לָאו לְמֵימְרָא דְּאִי מִיחַסַּר פּוּרְתָּא?

לָא, הָהִיא רַבִּי יְהוּדָה הִיא. דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לָהּ מִיטַּמֵּא, וְאֵינוֹ מִיטַּמֵּא לְאֵבָרֶיהָ. שֶׁאֵינוֹ מִיטַּמֵּא עַל אֵבֶר מִן הַחַי שֶׁל אָבִיו, אֲבָל מִיטַּמֵּא הוּא לְאֵבֶר מִן הַמֵּת שֶׁל אָבִיו.

וְהָתַנְיָא, רַב כָּהֲנָא בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב: לָהּ מִיטַּמֵּא, וְאֵינוֹ מִיטַּמֵּא לְאֵבָרִים. פְּרָט לִכְזַיִת מִן הַמֵּת, וּכְזַיִת נֶצֶל, וּמְלֹא תַרְווֹד רָקָב.

יָכוֹל לֹא יִטַּמֵּא לַשִּׁדְרָה וְלַגּוּלְגּוֹלֶת וּלְרוֹב בִּנְיָינָהּ וּלְרוֹב מִנְיָינָהּ — כְּתִיב: ״וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם״, הוֹסִיף לְךָ הַכָּתוּב טוּמְאָה אַחֶרֶת.