נזיר ס״ו

אָמַר רָבָא: לָא תֵּימָא סָפֵק חֲזָא סָפֵק לָא חֲזָא. אֶלָּא וַדַּאי חֲזָא, סָפֵק מֵחֲמַת שִׁכְבַת זֶרַע, סָפֵק מֵחֲמַת רְאִיָּיה. כֵּיוָן שֶׁנִּזְקַק לְטוּמְאָה — סְפֵיקוֹ טָמֵא.

שִׁכְבַת זַרְעוֹ טְמֵאָה. לְמַאי? אִילֵימָא לְמַגָּע — מִי גָּרַע מִשִּׁכְבַת זֶרַע דְּטָהוֹר? אֶלָּא זַרְעוֹ שֶׁל זָב מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא.

מַאן שָׁמְעַתְּ לְהָא דְּאָמַר שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁל זָב מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא? אִילֵּימָא הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: שִׁכְבַת זַרְעוֹ שֶׁל זָב אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא, לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָהּ בְּלֹא צִיחְצוּחֵי זִיבָה. אֲפִילּוּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לָא אָמַר אֶלָּא מִשּׁוּם צִיחְצוּחֵי זִיבָה, אֲבָל בְּעֵינֵיהּ, לָא אָמַר!

אֶלָּא אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: לוֹמַר שֶׁאֵין תּוֹלִין בָּהּ.

סְבַר רַב פָּפָּא קַמֵּיהּ דְּרָבָא לְמֵימַר אַיְּידֵי חוּלְשָׁא הוּא דְּחָזֵי. אָמַר לֵיהּ רָבָא, וְהָתְנַן: גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּיר מְטַמֵּא מִיָּד בְּזִיבָה! אֲמַר לֵיהּ: אֵין לְךָ חוֹלִי גָּדוֹל מִזֶּה.

אֶלָּא, תַּנָּאֵי הִיא. דְּתַנְיָא: שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁל זָב מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא כׇּל מֵעֵת לְעֵת. וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יוֹמוֹ.

בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? בְּדִשְׁמוּאֵל. דִּשְׁמוּאֵל רָמֵי: כְּתִיב: ״כִּי יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה לָיְלָה״. וּכְתִיב: ״לִפְנוֹת עֶרֶב יִרְחַץ בַּמָּיִם״.

מַאן דְּאָמַר מֵעֵת לְעֵת דָּיֵיק מִ״לִּפְנוֹת עֶרֶב״, וְאִידַּךְ דָּיֵיק ״מִקְּרֵה לָיְלָה״.

וּמַאן דְּאָמַר מִ״לִּפְנוֹת עֶרֶב״, הָכְתִיב ״מִקְּרֵה לָיְלָה״! אָמַר לָךְ, אוֹרְחָא דְקֶרִי לֵמֵתֵיא בְּלֵילְיָא.

מַתְנִי׳ נָזִיר הָיָה שְׁמוּאֵל, כְּדִבְרֵי רַבִּי נְהוֹרַאי, שֶׁנֶּאֱמַר ״וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ״. נֶאֱמַר בְּשִׁמְשׁוֹן ״וּמוֹרָה״, וְנֶאֱמַר בִּשְׁמוּאֵל ״וּמוֹרָה״. מָה ״מוֹרָה״ הָאֲמוּרָה בְּשִׁמְשׁוֹן — נָזִיר, אַף ״מוֹרָה״ הָאֲמוּרָה בִּשְׁמוּאֵל — נָזִיר.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: וַהֲלֹא אֵין מוֹרָה אֶלָּא שֶׁל בָּשָׂר וָדָם! אֲמַר לֵיהּ רַבִּי נְהוֹרַאי: וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר ״וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי״, שֶׁכְּבָר הָיָה עָלָיו מוֹרָא שֶׁל בָּשָׂר וָדָם.

גְּמָ׳ אֲמַר לֵיהּ רַב לְחִיָּיא בְּרֵיהּ:

חֲטוֹף וּבָרֵיךְ. וְכֵן אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא לְרַבָּה בְּרֵיהּ: חֲטוֹף וּבָרֵיךְ.

לְמֵימְרָא דִּמְבָרֵךְ עֲדִיף? וְהָתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: גָּדוֹל הָעוֹנֶה ״אָמֵן״ יוֹתֵר מִן הַמְבָרֵךְ. וְאָמַר לוֹ רַבִּי נְהוֹרַאי: הַשָּׁמַיִם! כָּךְ הוּא: תֵּדַע שֶׁהֲרֵי גּוּלְיָירִים מִתְגָּרִין בַּמִּלְחָמָה, וְגִבּוֹרִים נוֹצְחִין.

תַּנָּאֵי הִיא, דְּתַנְיָא: אֶחָד הַמְבָרֵךְ וְאֶחָד הָעוֹנֶה ״אָמֵן״ בַּמַּשְׁמָע, אֶלָּא שֶׁמְּמַהֲרִין לַמְבָרֵךְ תְּחִילָּה.

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַרְבִּים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְכׇל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה׳ וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ״.

הַדְרָן עֲלָךְ הַגּוֹיִם אֵין לָהֶם נְזִירוּת וּסְלִיקָא לַהּ מַסֶּכֶת נָזִיר