נדרים כ״א א

שְׁנֵיהֶם רוֹצִין בִּשְׁלֹשָׁה דִּינָרִין.

גְּמָ׳ אַרְבָּעָה נְדָרִים הִתִּירוּ חֲכָמִים כּוּ׳. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַבָּא בַּר מֶמֶל לְרַבִּי אַמֵּי: אֲמַרְתְּ לַן מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה: מַאן תְּנָא אַרְבָּעָה נְדָרִים — רַבִּי יְהוּדָה הִיא, דְּאָמַר מִשּׁוּם רַבִּי טַרְפוֹן: לְעוֹלָם אֵין אֶחָד מֵהֶן נָזִיר, לְפִי שֶׁלֹּא נִיתְּנָה נְזִירוּת אֶלָּא לְהַפְלָאָה.

רָבָא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן, מִי קָתָנֵי ״שְׁנֵיהֶן רָצוּ״? ״שְׁנֵיהֶן רוֹצִין״ קָתָנֵי.

אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: אָמַר לוֹ טְפֵי מִסֶּלַע, וְהַלָּה אֹמֵר בְּצִיר מִשֶּׁקֶל, נִדְרָא הָוֵי, אוֹ זֵרוּזִין הָוֵי?

אֲמַר לֵיהּ, תְּנֵינָא: הָיָה מְסָרֵב בַּחֲבֵירוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ, וְאָמַר לוֹ ״קֻוֽנָּם בֵּיתְךָ שֶׁאֲנִי נִכְנָס״, ״טִיפַּת צוֹנֵן שֶׁאֲנִי טוֹעֵם״ — מוּתָּר לִיכָּנֵס לְבֵיתוֹ וְלִשְׁתּוֹת הֵימֶנּוּ צוֹנֵן, שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּון זֶה אֶלָּא לְשׁוּם אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה.

וְאַמַּאי? וְהָא ״טִיפַּת צוֹנֵן״ קָאָמַר! אֶלָּא מִשְׁתַּעֵי אִינִישׁ הָכִי. הָכָא נָמֵי מִשְׁתַּעֵי אִינִישׁ הָכִי.

אֲמַר לֵיהּ: