נדרים מ״ב ב

אִם מֵת — לֹא יִירָשֶׁנּוּ! שָׁאנֵי הָכָא דְּקָא אָמַר לֵיהּ ״בְּחַיָּיו וּבְמוֹתוֹ״.

מִכׇּל מָקוֹם קַשְׁיָא? אֶלָּא: בִּ״נְכָסִים אֵלּוּ״ — כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי. כִּי פְּלִיגִי בִּ״נְכָסַי״.

רַב וּשְׁמוּאֵל סָבְרִי: לָא שְׁנָא ״נְכָסִים אֵלּוּ״, לָא שְׁנָא ״נְכָסַי״, אָדָם אוֹסֵר. וְרַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ סָבְרִי: ״נְכָסִים״ — אָדָם אוֹסֵר, ״נְכָסַי״ — אֵין אָדָם אוֹסֵר.

וּמִי אִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר לָא שְׁנָא ״נְכָסִים אֵלּוּ״ וְלָא שְׁנָא ״נְכָסַי״? וְהָא תְּנַן: הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ ״קֻוֽנָּם לְתוֹךְ בֵּיתְךָ שֶׁאֲנִי נִכְנָס״, ״שָׂדְךָ שֶׁאֲנִי לוֹקֵחַ״, מֵת אוֹ שֶׁמְּכָרוֹ לְאַחֵר — מוּתָּר. ״לְבַיִת זֶה שֶׁאֲנִי נִכְנָס״, ״שָׂדֶה זוֹ שֶׁאֲנִי לוֹקֵחַ״, מֵת אוֹ שֶׁמְּכָרוֹ לְאַחֵר — אָסוּר.

אֶלָּא: כִּי אָמְרִי רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ, בִּ״נְכָסַי״. וְרַב וּשְׁמוּאֵל, בִּ״נְכָסִים אֵלּוּ״, וְלָא פְּלִיגִי.

וּבַשְּׁבִיעִית אֵין יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ כּוּ׳. מַאי שְׁנָא דְּאוֹכֵל מִן הַנּוֹטוֹת — דְּפֵירֵי דְהֶפְקֵירָא אִינּוּן, אַרְעָא נָמֵי אַפְקְרַהּ?!

אָמַר עוּלָּא: בְּעוֹמְדִין אִילָנוֹת עַל הַגְּבוּלִים. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְיָקִים אָמַר: גְּזֵירָה שֶׁמָּא יִשְׁהֶא בַּעֲמִידָה.

מַתְנִי׳ הַמּוּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵירוֹ — לֹא יַשְׁאִילֶנּוּ וְלֹא יִשְׁאַל מִמֶּנּוּ, לֹא יַלְוֶנּוּ וְלֹא יִלְוֶה מִמֶּנּוּ, וְלֹא יִמְכּוֹר לוֹ וְלֹא יִקַּח מִמֶּנּוּ.