נדרים מ״ג ב

אֲבָל אִם הָיָה הֶפְקֵירוֹ קוֹדֵם לְנִדְרוֹ — הֲרֵי זֶה מוּתָּר. וְאִי אָמְרַתְּ עַד דְּאָתֵי לִרְשׁוּת זוֹכֶה, מָה לִי נִדְרוֹ קוֹדֵם לְהֶפְקֵירוֹ, מָה לִי הֶפְקֵירוֹ קוֹדֵם לְנִדְרוֹ?

הוּא מוֹתֵיב לַהּ וְהוּא מְשַׁנֵּי לַהּ: כׇּל הַנּוֹדֵר אֵין דַּעְתּוֹ עַל מַה שֶּׁהִפְקִיר.

מֵתִיב רָבָא: מִקְצָתָן לָרִאשׁוֹן וְכוּלָּן לַשֵּׁנִי — רִאשׁוֹן קָנָה,

שֵׁנִי לֹא קָנָה!

אֶלָּא אָמַר רָבָא, הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי: גְּזֵירָה מִשּׁוּם מַתְּנַת בֵּית חוֹרוֹן.

תַּנְיָא: הַמַּפְקִיר אֶת שָׂדֵהוּ, כׇּל שְׁלֹשָׁה יָמִים — יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ, מִכָּאן וְאֵילָךְ — אֵין יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ.