נדרים נ״ו ב

מִידֵּי דְּהָוֵה אַמִּטָּה הַמְיוּחֶדֶת לְכֵלִים, דְּתַנְיָא: אִם הָיְתָה מִטָּה הַמְיוּחֶדֶת לְכֵלִים — אֵין צָרִיךְ לִכְפּוֹתָהּ.

אֶלָּא אִי קַשְׁיָא — הָא קַשְׁיָא, דְּתַנְיָא, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: דַּרְגֵּשׁ — מַתִּיר קַרְבִּיטָיו וְהוּא נוֹפֵל מֵאֵלָיו. וְאִי דַּרְגֵּשׁ עַרְסָא דְגַדָּא הוּא, קַרְבִּיטִין מִי אִית לֵיהּ? כִּי אֲתָא רָבִין, אָמַר: שְׁאֵילְתֵּיהּ לְהָהוּא מֵרַבָּנַן וְרַב תַּחְלִיפָא בַּר מַעְרְבָא שְׁמֵיהּ, דַּהֲוָה שְׁכִיחַ בְּשׁוּקָא דְצַלָּעֵי, וְאָמַר לִי: מַאי דַּרְגֵּשׁ — עַרְסָא דְצַלָּא.

אִיתְּמַר, אֵיזֶהוּ מִטָּה וְאֵיזֶהוּ דַּרְגֵּשׁ? אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: מִטָּה — מְסָרְגִין אוֹתָהּ עַל גַּבָּהּ, דַּרְגֵּשׁ — מְסָרְגִין אוֹתוֹ מִגּוּפוֹ. מֵיתִיבִי: כְּלֵי עֵץ מֵאֵימָתַי מְקַבְּלִין טוּמְאָה? הַמִּטָּה וְהָעֲרִיסָה — מִשֶּׁיְּשׁוּפֵם בְּעוֹר הַדָּג. וְאִי מִטָּה מִסְתָּרֶגֶת עַל גַּבָּהּ, לְמָה לִי שִׁיפַת עוֹר הַדָּג?

אֶלָּא הָא וְהָא מִגּוּפָן. מִטָּה — אַעוֹלֵי וְאַפּוֹקֵי בְּבִזְיָנֵי, דַּרְגֵּשׁ — אַעוֹלֵי וְאַפּוֹקֵי בַּאֲבַקְתָּא.

אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אַחָא אָמַר רַבִּי: מִטָּה שֶׁנַּקְלִיטֶיהָ יוֹצְאִין, זוֹקְפָהּ וְדַיּוֹ. אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידֵּי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל.

מַתְנִי׳ הַנּוֹדֵר מִן הָעִיר — מוּתָּר לִיכָּנֵס לִתְחוּמָהּ שֶׁל עִיר, וְאָסוּר לִיכָּנֵס לְעִיבּוּרָהּ. אֲבָל הַנּוֹדֵר מִן הַבַּיִת — אָסוּר מִן הָאֲגַף וְלִפְנִים.

גְּמָ׳ מְנָלַן דְּעִיבּוּרָא דְמָתָא כְּמָתָא דָּמֵי? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר קְרָא: ״וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ וְגוֹ׳״, מַאי בִּירִיחוֹ? אִילֵּימָא בִּירִיחוֹ מַמָּשׁ, וְהָכְתִיב: ״וִירִיחוֹ סֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת״! אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ בְּעִיבּוּרָהּ.

אֵימָא אֲפִילּוּ בִּתְחוּמָהּ! הָא כְּתִיב בִּתְחוּמָהּ ״וּמַדֹּתֶם מִחוּץ לָעִיר״.

הַנּוֹדֵר מִן הַבַּיִת — אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִן הָאֲגַף וְלִפְנִים. אֲבָל מִן הָאֲגַף וְלַחוּץ — לֹא. מֵתִיב רַב מָרִי: ״וְיָצָא הַכֹּהֵן מִן הַבַּיִת״, יָכוֹל יֵלֵךְ לְבֵיתוֹ וְיַסְגִּיר — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֶל פֶּתַח הַבָּיִת״. אִי אֶל פֶּתַח הַבָּיִת, יָכוֹל יַעֲמוֹד תַּחַת הַמַּשְׁקוֹף וְיַסְגִּיר — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מִן הַבַּיִת״, עַד שֶׁיֵּצֵא מִן הַבַּיִת כּוּלּוֹ.

הָא כֵּיצַד? עוֹמֵד בְּצַד הַמַּשְׁקוֹף וְיַסְגִּיר. וּמִנַּיִן שֶׁאִם הָלַךְ לְבֵיתוֹ וְהִסְגִּיר, אוֹ שֶׁעָמַד תַּחַת הַשָּׁקוֹף וְהִסְגִּיר, שֶׁהֶסְגֵּירוֹ מוּסְגָּר — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהִסְגִּיר אֶת הַבַּיִת״, מִכׇּל מָקוֹם. שָׁאנֵי גַּבֵּי בַּיִת, דִּכְתִיב: ״מִן הַבַּיִת״, עַד שֶׁיֵּצֵא מִן הַבַּיִת כּוּלּוֹ.