נדרים ע״ח

״זֶה הַדָּבָר״ — חָכָם מַתִּיר, וְאֵין בַּעַל מַתִּיר. תַּנְיָא אִידַּךְ: ״זֶה הַדָּבָר״ — בַּעַל מֵפֵר וְאֵין חָכָם מֵפֵר. שֶׁיָּכוֹל: וּמָה בַּעַל שֶׁאֵין מַתִּיר — מֵפֵר, חָכָם שֶׁמַּתִּיר — אֵינוֹ דִּין שֶׁמֵּפֵר, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״זֶה הַדָּבָר״ — בַּעַל מֵפֵר, וְאֵין חָכָם מֵפֵר.

נֶאֱמַר כָּאן ״זֶה הַדָּבָר״, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״זֶה הַדָּבָר״ בִּשְׁחוּטֵי חוּץ. מָה בִּשְׁחוּטֵי חוּץ — אַהֲרֹן וּבָנָיו וְכׇל יִשְׂרָאֵל, אַף פָּרָשַׁת נְדָרִים — אַהֲרֹן וּבָנָיו וְכׇל יִשְׂרָאֵל. וּמָה כָּאן רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת — אַף לְהַלָּן רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת.

בְּפָרָשַׁת נְדָרִים לְמַאי הִלְכְתָא? אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: לְהַכְשִׁיר שְׁלֹשָׁה הֶדְיוֹטוֹת. וְהָא ״רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת״ כְּתִיב! אָמַר רַב חִסְדָּא וְאִיתֵּימָא רַבִּי יוֹחָנָן: בְּיָחִיד מוּמְחֶה.

רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת בִּשְׁחוּטֵי חוּץ לְמַאי הִלְכְתָא? אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: לוֹמַר שֶׁיֵּשׁ שְׁאֵלָה בְּהֶקְדֵּשׁ.

לְבֵית שַׁמַּאי דְּאָמַר אֵין שְׁאֵלָה בְּהֶקְדֵּשׁ, ״רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת״ דִּכְתִיב בִּשְׁחוּטֵי חוּץ לְמַאי הִלְכְתָא? בֵּית שַׁמַּאי לֵית לְהוּ גְּזֵירָה שָׁוָה.

״זֶה הַדָּבָר״ בְּפָרָשַׁת נְדָרִים לְמַאי כְּתִיב? לוֹמַר: חָכָם מַתִּיר וְאֵין בַּעַל מַתִּיר, בַּעַל מֵפֵר וְאֵין חָכָם מֵפֵר.

״זֶה הַדָּבָר״ בִּשְׁחוּטֵי חוּץ לְמַאי כְּתִיב? לוֹמַר: עַל הַשְּׁחִיטָה חַיָּיב, וְאֵין חַיָּיב עַל הַמְּלִיקָה.

אֶלָּא לְבֵית שַׁמַּאי, לְהַכְשִׁיר שְׁלֹשָׁה הֶדְיוֹטוֹת מְנָלַן? נָפְקָא לְהוּ מִדְּרַב אַסִּי בַּר נָתָן.

דִּכְתִיב: ״וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי ה׳ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, וְהָתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: ״מוֹעֲדֵי״ נֶאֶמְרוּ, וְלֹא נֶאֶמְרָה שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית עִמָּהֶן. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: ״מוֹעֲדֵי״ נֶאֶמְרוּ, וְלֹא נֶאֱמַר פָּרָשַׁת נְדָרִים עִמָּהֶן.

רַב אַסִּי בַּר נָתָן קַשְׁיָא לֵיהּ הָא מַתְנִיתָא. אֲתָא לִנְהַרְדְּעָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב שֵׁשֶׁת וְלָא אַשְׁכְּחֵיהּ, אֲתָא אַבָּתְרֵיהּ לְמָחוֹזָא. אֲמַר לֵיהּ: מוֹעֲדֵי ה׳ נֶאֶמְרוּ, וְלֹא נֶאֶמְרָה שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית עִמָּהֶן?

וְהָא כְּתִיב שַׁבָּת עִמָּהֶן! וְתוּ: מוֹעֲדֵי ה׳ נֶאֶמְרוּ, וְלֹא נֶאֶמְרָה פָּרָשַׁת נְדָרִים עִמָּהֶן? וְהָא מִסִּיטְרָא כְּתִיבָא! אֲמַר לֵיהּ, הָכִי קָתָנֵי:

מוֹעֲדֵי ה׳ צְרִיכִין קִידּוּשׁ בֵּית דִּין, שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית אֵין צְרִיכָה קִידּוּשׁ בֵּית דִּין.

מוֹעֲדֵי ה׳ צְרִיכִין מוּמְחֶה, וְאֵין פָּרָשַׁת נְדָרִים צְרִיכִין מוּמְחֶה, אֲפִילּוּ בֵּית דִּין הֶדְיוֹטוֹת.

וְהָא בְּפָרָשַׁת נְדָרִים ״רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת״ כְּתִיב! אָמַר רַב חִסְדָּא וְאִיתֵּימָא רַבִּי יוֹחָנָן: בְּיָחִיד מוּמְחֶה.

אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: הַשּׁוֹתֵק עַל מְנָת לְמֵיקַט, מֵפֵר אֲפִילּוּ מִכָּאן וְעַד עֲשָׂרָה יָמִים. מֵתִיב רָבָא: אֵימָתַי אָמְרוּ מֵת הַבַּעַל נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לָאָב — בִּזְמַן שֶׁלֹּא שָׁמַע הַבַּעַל, אוֹ שֶׁשָּׁמַע וְשָׁתַק, אוֹ שֶׁשָּׁמַע וְהֵפֵר וּמֵת בּוֹ בַּיּוֹם. אֲבָל שָׁמַע וְקִיֵּים, אוֹ שֶׁשָּׁמַע וְשָׁתַק וּמֵת בַּיּוֹם שֶׁל אַחֲרָיו — אֵין יָכוֹל לְהָפֵר.

מַאי לָאו, בְּשׁוֹתֵק עַל מְנָת לְמֵיקַט? לֹא, בְּשׁוֹתֵק עַל מְנָת לְקַיֵּים. אִי הָכִי, הַיְינוּ אוֹ שָׁמַע וְקִיֵּים! אֶלָּא, בְּשׁוֹתֵק סְתָם.

מֵתִיב רַב חִסְדָּא: חוֹמֶר בְּהָקֵם מִבְּהָפֵר, וּבְהָפֵר מִבְּהָקֵם. חוֹמֶר בְּהָקֵם —