נדרים פ״ב א

יָפֵר חֶלְקוֹ, וּמְשַׁמַּשְׁתּוֹ, וּתְהֵא נְטוּלָה מִן הַיְּהוּדִים. וְאִי אָמְרַתְּ נֶדֶר עִנּוּי נֶפֶשׁ הָוֵי, אַמַּאי תְּהֵא נְטוּלָה מִן הַיְּהוּדִים? שְׁמַע מִינַּהּ דְּבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ הָוַיִין.

לְרַבָּנַן תִּבְּעֵי לָךְ, מִשּׁוּם דִּ״נְטוּלָה אֲנִי מִן הַיְּהוּדִים״ רַבִּי יוֹסֵי קָתָנֵי לַהּ, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כּוּלֵּיהּ פִּירְקִין רַבִּי יוֹסֵי הִיא. מִמַּאי — כֵּיוָן דְּקָתָנֵי: רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אֵין אֵלּוּ נִדְרֵי עִינּוּי נֶפֶשׁ, לְמָה לֵיהּ תּוּ לְמִיתְנֵא ״הֲרֵי זֶה יָפֵר, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי״? שְׁמַע מִינַּהּ: מִכָּאן וְאֵילָךְ רַבִּי יוֹסֵי הִיא.

אָמַר שְׁמוּאֵל מִשְּׁמֵיהּ דְּלֵוִי: כׇּל נְדָרִים בַּעַל מֵפֵר לְאִשְׁתּוֹ, חוּץ מִן ״הֲנָאָתִי עַל פְּלוֹנִי״, שֶׁאֵינוֹ מֵפֵר. אֲבָל ״הֲנָאַת פְּלוֹנִי עָלַי״ — מֵפֵר.

תְּנַן: ״פֵּירוֹת מְדִינָה זוֹ עָלַי״ — יָבִיא לָהּ מִמְּדִינָה אַחֶרֶת, אָמַר רַב יוֹסֵף: דְּקָאָמְרָה שֶׁתָּבִיא.

תָּא שְׁמַע: ״פֵּירוֹת חֶנְוָנִי זֶה עָלַי״ — אֵין יָכוֹל לְהָפֵר. הָכָא נָמֵי דְּקָא אָמְרָה שֶׁתָּבִיא אַתָּה.

לֹא הָיְתָה פַּרְנָסָתוֹ אֶלָּא מִמֶּנּוּ — הֲרֵי זֶה יָפֵר. וְאִי אָמְרַתְּ דְּקָא אָמְרָה שֶׁ״תָּבִיא אַתָּה״, אַמַּאי יָפֵר? אֶלָּא מִדְּסֵיפָא דְּלָא מַיְיתֵי בַּעַל הָוֵי, רֵישָׁא דְּקָא מַיְיתָא הִיא!

אֶלָּא: רֵישָׁא אֵין יָכוֹל לְהָפֵר, וּדְקָא מַיְיתָא הִיא.