נדה י״ט ב

לִתְלוֹת.

הַיָּרוֹק, עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל מְטַמֵּא. וְלֵית לֵיהּ לַעֲקַבְיָא ״דָּמֶיהָ״ ״דָּמֶיהָ״ — הֲרֵי כָּאן אַרְבָּעָה?

אִיבָּעֵית אֵימָא: לֵית לֵיהּ, וְאִיבָּעֵית אֵימָא: אִית לֵיהּ, מִי לָא אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: שָׁחוֹר — אָדוֹם הוּא, אֶלָּא שֶׁלָּקָה? הָכָא נָמֵי, מִלְקָא הוּא דְּלָקֵי.

וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין. הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא! אִיכָּא בֵינַיְיהוּ לִתְלוֹת.

אָמַר רַבִּי מֵאִיר: ״אִם אֵינוֹ מְטַמֵּא מִשּׁוּם כֶּתֶם״ כּוּ׳.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: יָרַד רַבִּי מֵאִיר לְשִׁיטַת עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל, וְטִימֵּא. וְהָכִי קָאָמַר לְהוּ לְרַבָּנַן: נְהִי דְּהֵיכָא דְּקָא מַשְׁכַּחַתְּ כֶּתֶם יָרוֹק אַמָּנָא לָא מְטַמְּאִיתוּ, הֵיכָא דְּקָחָזְיָא דַּם יָרוֹק מִגּוּפַהּ — תְּטַמֵּא.

אִי הָכִי, אִם אֵינוֹ מְטַמֵּא מִשּׁוּם כֶּתֶם, מְטַמֵּא מִשּׁוּם מַשְׁקֶה? מִשּׁוּם רוֹאָה מִבַּעְיָא לֵיהּ!

אֶלָּא הָכִי קָאָמַר לְהוּ: נְהִי הֵיכָא דְּקָא חָזְיָא דָּם יָרוֹק מֵעִיקָּרָא — לָא מְטַמְּאִיתוּ, הֵיכָא דְּחָזְיָא דַּם אָדוֹם וַהֲדַר חָזְיָא דָּם יָרוֹק — תְּטַמֵּא, מִידֵי דְּהָוֵה אַמַּשְׁקֶה זָב וְזָבָה.

וְרַבָּנַן, דּוּמְיָא דְּרוֹק: מָה רוֹק שֶׁמִּתְעַגֵּל וְיוֹצֵא, אַף כֹּל שֶׁמִּתְעַגֵּל וְיוֹצֵא, לְאַפּוֹקֵי הַאי דְּאֵין מִתְעַגֵּל וְיוֹצֵא. אִי הָכִי, שַׁפִּיר קָאָמְרִי לֵיהּ רַבָּנַן לְרַבִּי מֵאִיר.

אֶלָּא, הָכִי קָאָמַר לְהוּ: לֶהֱוֵי כְּמַשְׁקֶה לְהַכְשִׁיר אֶת הַזְּרָעִים. וְרַבָּנַן בָּעֵי ״דַּם חֲלָלִים״, וְלֵיכָּא. אִי הָכִי, שַׁפִּיר קָאָמְרִי לֵיהּ רַבָּנַן לְרַבִּי מֵאִיר!

אֶלָּא הָכִי קָאָמַר לְהוּ: אַלְּפוּהָ בִּגְזֵרָה שָׁוָה, כְּתִיב הָכָא ״שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים״, וּכְתִיב הָתָם: ״וְשֹׁלֵחַ מַיִם עַל פְּנֵי חוּצוֹת״.

וְרַבָּנַן? אָדָם דָּן קַל וָחוֹמֶר מֵעַצְמוֹ, וְאֵין אָדָם דָּן גְּזֵרָה שָׁוָה מֵעַצְמוֹ.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לֹא כָּךְ וְכוּ׳. הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא! הָא קָא מַשְׁמַע לַן: מַאן תַּנָּא קַמָּא? רַבִּי יוֹסֵי, וְכׇל הָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ מֵבִיא גְּאוּלָּה לָעוֹלָם.

אֵיזֶהוּ אָדוֹם — כְּדַם הַמַּכָּה. מַאי ״כְּדַם הַמַּכָּה״? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כְּדַם שׁוֹר שָׁחוּט.

וְלֵימָא ״כְּדַם שְׁחִיטָה״! אִי אָמַר ״כְּדַם שְׁחִיטָה״ — הֲוָה אָמֵינָא כְּכוּלַּהּ שְׁחִיטָה, קָא מַשְׁמַע לַן ״כְּדַם הַמַּכָּה״ — כִּתְחִילַּת הַכָּאָה שֶׁל סַכִּין.

עוּלָּא אָמַר: כְּדַם צִפּוֹר חַיָּה. אִיבַּעְיָא לְהוּ: חַיָּה — לְאַפּוֹקֵי שָׁחוּט, אוֹ דִּלְמָא לְאַפּוֹקֵי כָּחוּשׁ? תֵּיקוּ.

זְעֵירִי אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: כְּדַם מַאֲכוֹלֶת שֶׁל רֹאשׁ. מֵיתִיבִי: הָרְגָה מַאֲכוֹלֶת — הֲרֵי זֹה תּוֹלָה בָּהּ. מַאי לַָאו דְּכוּלֵּיהּ גּוּפַהּ? לָא, דְּרֵאשַׁהּ.

אַמֵּי וַרְדִּינָאָה, אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: כְּדַם אֶצְבַּע קְטַנָּה שֶׁל יָד, שֶׁנִּגְּפָה וְחָיְיתָה וְחָזְרָה וְנִגְּפָה. וְלֹא שֶׁל כׇּל אָדָם, אֶלָּא שֶׁל בָּחוּר שֶׁלֹּא נָשָׂא אִשָּׁה. וְעַד כַּמָּה? עַד בֶּן עֶשְׂרִים.

מֵיתִיבִי: תּוֹלֶה בִּבְנָהּ וּבְבַעְלָהּ? בִּשְׁלָמָא בִּבְנָהּ — מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ, אֶלָּא בַּעְלָהּ — הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ?

אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: כְּגוֹן שֶׁנִּכְנְסָה לַחוּפָּה, וְלֹא נִבְעֲלָה.

רַב נַחְמָן אָמַר: כְּדַם הַקָּזָה. מֵיתִיבִי: מַעֲשֶׂה וְתָלָה רַבִּי מֵאִיר