נדה כ״ג ב

אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא: הַמַּפֶּלֶת כְּמִין בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף — וָלָד מְעַלְּיָא הוּא, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַד שֶׁיְּהֵא בּוֹ מִצּוּרַת אָדָם.

וְהַמַּפֶּלֶת סַנְדָּל, אוֹ שִׁלְיָא, אוֹ שָׁפִיר מְרוּקָּם, וְהַיּוֹצֵא מְחוּתָּךְ — הַבָּא אַחֲרָיו בְּכוֹר לְנַחֲלָה, וְאֵינוֹ בְּכוֹר לְכֹהֵן. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ דְּחָיֵי, הַבָּא אַחֲרָיו בְּכוֹר לְנַחֲלָה מִי הָוֵי?

אָמַר רָבָא: לְעוֹלָם דְּחָיֵי, וְשָׁאנֵי הָתָם, דְּאָמַר קְרָא: ״רֵאשִׁית אוֹנוֹ״ — מִי שֶׁלִּבּוֹ דָּוֶה עָלָיו, יָצָא זֶה שֶׁאֵין לִבּוֹ דָּוֶה עָלָיו.

בְּעָא מִינֵּיהּ רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה מֵאַבָּיֵי: לְרַבִּי מֵאִיר, דְּאָמַר בְּהֵמָה בִּמְעֵי אִשָּׁה וָלָד מְעַלְּיָא הוּא — אָדָם בִּמְעֵי בְהֵמָה מַאי? לְמַאי נָפְקָא מִינֵּיהּ? לְאִשְׁתְּרוֹיֵי בַּאֲכִילָה.

וְתִפְשׁוֹט לֵיהּ מֵהָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּהֵמָה וּמָצָא בָּהּ דְּמוּת יוֹנָה — אֲסוּרָה בַּאֲכִילָה!

הָכִי הַשְׁתָּא? הָתָם — לָא פְּרָסוֹת אִיכָּא, וְלָא פַּרְסָה אִיכָּא; הָכָא — נְהִי דִּפְרָסוֹת לֵיכָּא, פַּרְסָה מִיהָא אִיכָּא.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כֹּל שֶׁאֵין בּוֹ כּוּ׳. אָמַר רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר רַב: הַכֹּל מוֹדִים: גּוּפוֹ תַּיִישׁ וּפָנָיו אָדָם — אָדָם, גּוּפוֹ אָדָם וּפָנָיו תַּיִישׁ — וְלֹא כְלוּם.

לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא שֶׁפָּנָיו אָדָם, וְנִבְרָא בְּעַיִן אַחַת כִּבְהֵמָה. שֶׁרַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר מִצּוּרַת אָדָם, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים כֹּל צוּרַת אָדָם.

(אָמַר לוֹ) [אֲמַרוּ לֵיהּ רַבָּנַן] לְרַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא: וְהָא אִיפְּכָא תַּנְיָא, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: ״כֹּל צוּרַת״, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: ״מִצּוּרַת״! אֲמַר לְהוּ: אִי תַּנְיָא — תַּנְיָא.

אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מֵצַח, וְהַגְּבִינִים, וְהָעֵינַיִם, וְהַלְּסָתוֹת, וְגַבּוֹת הַזָּקָן — עַד שֶׁיְּהוּ כּוּלָּם כְּאֶחָת. רָבָא אָמַר חַסָּא: מֵצַח, וְהַגָּבִין, וְהָעַיִן, וְהַלֶּסֶת, וְגַבַּת הַזָּקָן — עַד שֶׁיְּהוּ כּוּלָּם כְּאֶחָת.

וְלָא פְלִיגִי: הָא כְּמַאן דְּאָמַר ״כֹּל צוּרַת״, הָא כְּמַאן דְּאָמַר ״מִצּוּרַת״.

מֵיתִיבִי: צוּרַת פָּנִים שֶׁאָמְרוּ — אֲפִילּוּ פַּרְצוּף אֶחָד מִן הַפַּרְצוּפִין, חוּץ מִן הָאוֹזֶן. לְמֵימְרָא דְּמֵחַד נָמֵי סַגִּי?

אֲמַר אַבָּיֵי: כִּי תַּנְיָא הַהִיא לְעַכֵּב תַּנְיָא, וּכְמַאן דְּאָמַר כֹּל צוּרַת, וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם כְּמַאן דְּאָמַר מִצּוּרַת, וּמַאי ״אֶחָד״ — אֶחָד אֶחָד.

אָמַר רָבָא: נִבְרָא בְּעַיִן אַחַת וּבְיָרֵךְ אֶחָד — מִן הַצַּד, אִמּוֹ טְמֵאָה; בָּאֶמְצַע, אִמּוֹ טְהוֹרָה.

אָמַר רָבָא: וִשְׁטוֹ נָקוּב — אִמּוֹ טְמֵאָה, וִשְׁטוֹ אָטוּם — אִמּוֹ טְהוֹרָה.

תָּנוּ רַבָּנַן: הַמַּפֶּלֶת גּוּף אָטוּם — אֵין אִמּוֹ טְמֵאָה לֵידָה. וְאֵיזֶהוּ גּוּף אָטוּם? רַבִּי אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁיִּנָּטֵל מִן הַחַי וְיָמוּת.

וְכַמָּה יִנָּטֵל מִן הַחַי וְיָמוּת? רַבִּי זַכַּאי אוֹמֵר: