נדה כ״ח ב

תְּשַׁלֵּחוּ״ — זָכָר וַדַּאי נְקֵבָה וַדָּאִית, וְלֹא טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס.

לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ: טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס שֶׁרָאוּ לוֹבֶן אוֹ אוֹדֶם — אֵין חַיָּיבִין עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ, וְאֵין שׂוֹרְפִין עֲלֵיהֶם אֶת הַתְּרוּמָה. רָאוּ לוֹבֶן וְאוֹדֶם כְּאַחַת — אֵין חַיָּיבִין עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ, אֲבָל שׂוֹרְפִין עֲלֵיהֶם אֶת הַתְּרוּמָה.

מַאי טַעְמָא, לָאו מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר ״מִזָּכָר וְעַד נְקֵבָה תְּשַׁלֵּחוּ״, זָכָר וַדַּאי, נְקֵבָה וַדָּאִית, וְלֹא טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס? אָמַר עוּלָּא: לָא, הָא מַנִּי? רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא.

דִּתְנַן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הַ״שֶּׁרֶץ... וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ״ — עַל הֶעְלֵם שֶׁרֶץ הוּא חַיָּיב, וְאֵינוֹ חַיָּיב עַל הֶעְלֵם מִקְדָּשׁ.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: ״וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא טָמֵא״ — עַל הֶעְלֵם טוּמְאָה הוּא חַיָּיב, וְאֵינוֹ חַיָּיב עַל הֶעְלֵם מִקְדָּשׁ.

וְאָמְרִינַן: מַאי בֵּינַיְיהוּ? וְאָמַר חִזְקִיָּה: שֶׁרֶץ וּנְבֵלָה אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ, דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר: בָּעֵינַן עַד דְּיָדַע אִי בְּשֶׁרֶץ אִיטַּמִּי אִי בִּנְבֵילָה אִיטַּמִּי, וְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: לָא בָּעֵינַן.

לָאו אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָתָם בָּעֵינַן דְּיָדַע אִי בְּשֶׁרֶץ אִיטַּמִּי, אִי בִּנְבֵלָה אִיטַּמִּי; הָכָא נָמֵי בָּעֵינַן דְּיָדַע אִי בְּלוֹבֶן אִיטַּמִּי, אִי בְּאוֹדֶם אִיטַּמִּי.

אֲבָל לְרַבִּי עֲקִיבָא, דְּאָמַר מִשּׁוּם טוּמְאָה מִיחַיַּיב, הָכָא נָמֵי מִשּׁוּם טוּמְאָה מִיחַיַּיב.

וְרַב, מַאי שְׁנָא בִּיאַת מִקְדָּשׁ דְּלָא, דִּכְתִיב: ״מִזָּכָר וְעַד נְקֵבָה תְּשַׁלֵּחוּ״ — זָכָר וַדַּאי, נְקֵבָה וַדָּאִית, וְלֹא טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס.

אִי הָכִי, תְּרוּמָה נָמֵי לָא נִשְׂרוֹף, דִּכְתִיב: ״וְהַזָּב אֶת זוֹבוֹ לַזָּכָר וְלַנְּקֵבָה״ — זָכָר וַדַּאי, נְקֵבָה וַדָּאִית, וְלֹא טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס!

הַהוּא מִבָּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַבִּי יִצְחָק, דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק: ״לַזָּכָר״ — לְרַבּוֹת אֶת הַמְּצוֹרָע לְמַעְיְנוֹתָיו, ״וְלִנְקֵבָה״ — לְרַבּוֹת אֶת הַמְצוֹרַעַת לְמַעְיְנוֹתֶיהָ.

הַאי נָמֵי מִבְּעֵי לֵיהּ, בְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ טׇהֳרָה בַּמִּקְוֶה — פְּרָט לִכְלִי חֶרֶס, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי!

אִם כֵּן, נִכְתּוֹב רַחֲמָנָא ״אָדָם״.

וְכִי תֵימָא, אִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״אָדָם״ הֲוָה אָמֵינָא כְּלֵי מַתָּכוֹת לָא, מִ״כֹּל טָמֵא לָנָפֶשׁ״ נָפְקָא! ״זָכָר״ וּ״נְקֵבָה״ לְמָה לִי? לְכִדְרַב.

וְאֵימָא, כּוּלֵּיהּ לְכִדְרַב הוּא דַּאֲתָא? אִם כֵּן, נִכְתּוֹב ״זָכָר וּנְקֵבָה״! מַאי ״מִזָּכָר וְעַד נְקֵבָה״? עַד כׇּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ טׇהֳרָה בַּמִּקְוֶה.

אִי הָכִי, כִּי אִיטַּמִּי בִּשְׁאָר טוּמְאוֹת, לָא לִישַׁלְּחוּ? אָמַר קְרָא ״מִזָּכָר״ — מִטּוּמְאָה הַפּוֹרֶשֶׁת מִן הַזָּכָר.

וְכֹל הֵיכָא דִּכְתִיב ״מִזָּכָר עַד נְקֵבָה״ לְמַעוֹטֵי טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס הוּא דַּאֲתָא? וְהָא גַּבֵּי עֲרָכִין דִּכְתִיב ״הַזָּכָר״.

וְתַנְיָא: ״הַזָּכָר״ — וְלֹא טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס. יָכוֹל לֹא יְהֵא בְּעֵרֶךְ אִישׁ, אֲבָל יְהֵא בְּעֵרֶךְ אִשָּׁה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״הַזָּכָר... וְאִם נְקֵבָה״ — זָכָר וַדַּאי, נְקֵבָה וַדָּאִית, וְלֹא טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס.

טַעְמָא דִּכְתִיב ״הַזָּכָר... וְאִם נְקֵבָה״, הָא מִ״זָּכָר״ וּ״נְקֵבָה״ לָא מְמַעֵט. הַהוּא מִבָּעֵי לֵיהּ