נדה ג׳ א

וּשְׁנֵיהֶם לֹא לְמָדוּהָ אֶלָּא מִסּוֹטָה.

רַבָּנַן סָבְרִי: כִּי סוֹטָה, מָה סוֹטָה סָפֵק הִיא, וַעֲשָׂאוּהָ כְּוַדַּאי — הָכָא נָמֵי סָפֵק, וַעֲשָׂאוּהָ כְּוַדַּאי.

אִי מִסּוֹטָה, אֵימָא כִּי סוֹטָה: מָה סוֹטָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים טָהוֹר, הָכָא נָמֵי בִּרְשׁוּת הָרַבִּים טָהוֹר!

הָכִי הַשְׁתָּא? הָתָם מִשּׁוּם סְתִירָה הוּא, וּסְתִירָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים לֵיכָּא. הָכָא מִשּׁוּם חָסֵר הוּא, מָה לִי חָסֵר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, מָה לִי חָסֵר בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד.

וְכִי תֵּימָא, הָא כׇּל סְפֵק טוּמְאָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים טָהוֹר! כֵּיוָן דְּאִיכָּא תַּרְתֵּי לְרֵיעוּתָא — כְּוַדַּאי טוּמְאָה דָּמֵי.

וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר: כִּי סוֹטָה, מָה סוֹטָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים — טָהוֹר, הָכָא נָמֵי בִּרְשׁוּת הָרַבִּים — טָהוֹר.

אִי מִסּוֹטָה, אֵימָא כִּי סוֹטָה: מָה סוֹטָה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד — טְמֵאָה וַדַּאי, הָכָא נָמֵי בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד — טְמֵאָה וַדַּאי!

הָכִי הַשְׁתָּא?! הָתָם יֵשׁ רַגְלַיִם לַדָּבָר, שֶׁהֲרֵי קִינֵּא לָהּ וְנִסְתְּרָה. הָכָא מַאי רַגְלַיִם לַדָּבָר אִיכָּא?

וְאִי בָּעֵית אֵימָא, הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: גָּמַר סוֹף טוּמְאָה מִתְּחִלַּת טוּמְאָה.

מָה תְּחִלַּת טוּמְאָה, סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע — בִּרְשׁוּת הָרַבִּים טָהוֹר, אַף סוֹף טוּמְאָה, סָפֵק טָבַל סָפֵק לֹא טָבַל — בִּרְשׁוּת הָרַבִּים טָהוֹר.

וְרַבָּנַן? הָכִי הַשְׁתָּא?! הָתָם גַּבְרָא בְּחֶזְקַת טׇהֳרָה קָאֵי, מִסְּפֵקָא לָא מַחֲתִינַן לֵיהּ לְטוּמְאָה. הָכָא גַּבְרָא בְּחֶזְקַת טוּמְאָה קָאֵי, מִסְּפֵקָא לָא מַפְּקִינַן לֵיהּ מִטּוּמְאָתוֹ.

וּמַאי שְׁנָא מִמָּבוֹי? דִּתְנַן: הַשֶּׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא בַּמָּבוֹי — מְטַמֵּא לְמַפְרֵעַ, עַד שֶׁיֹּאמַר: ״בָּדַקְתִּי אֶת הַמָּבוֹי הַזֶּה וְלֹא הָיָה בּוֹ שֶׁרֶץ״, אוֹ עַד שְׁעַת הַכִּיבּוּד!

הָתָם נָמֵי, כֵּיוָן דְּאִיכָּא שְׁרָצִים דְּגוּפֵיהּ, וּשְׁרָצִים דְּאָתוּ מֵעָלְמָא — כְּתַרְתֵּי לְרֵיעוּתָא דָּמֵי.

וְאִי בָּעֵית אֵימָא, הַיְינוּ טַעְמָא דְּשַׁמַּאי: הוֹאִיל וְאִשָּׁה מַרְגֶּשֶׁת בְּעַצְמָהּ, וְהִלֵּל — כִּסְבוּרָה הַרְגָּשַׁת מֵי רַגְלַיִם הִיא.

וּלְשַׁמַּאי, הָאִיכָּא יְשֵׁנָה? יְשֵׁנָה נָמֵי, אַגַּב צַעֲרַהּ מִיתַּעְרָא, מִידֵּי דְּהָוֵה אַהַרְגָּשַׁת מֵי רַגְלַיִם.

וְהָאִיכָּא שׁוֹטָה! מוֹדֶה שַׁמַּאי בְּשׁוֹטָה. הָא ״כׇּל הַנָּשִׁים״ קָתָנֵי! ״כׇּל הַנָּשִׁים״ — פִּקְּחוֹת.

וְלִיתְנֵי ״נָשִׁים״! לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: ״אַרְבַּע נָשִׁים״ וְתוּ לָא, קָא מַשְׁמַע לַן: כׇּל הַנָּשִׁים.

וְהָאִיכָּא כְּתָמִים! לֵימָא תְּנַן כְּתָמִים דְּלָא כְּשַׁמַּאי? אָמַר אַבָּיֵי: מוֹדֶה שַׁמַּאי בִּכְתָמִים. מַאי טַעְמָא? בְּצִפּוֹר לֹא נִתְעַסְּקָה, בְּשׁוּק שֶׁל טַבָּחִים לֹא עָבְרָה, הַאי דָּם מֵהֵיכָא אָתֵי?

אִי בָּעֵית אֵימָא, הַיְינוּ טַעְמֵיהּ דְּשַׁמַּאי: דְּאִם אִיתָא דַּהֲוָה דָּם מֵעִיקָּרָא — הֲוָה אָתֵי. וְהִלֵּל — כּוֹתְלֵי בֵּית הָרֶחֶם הֶעֱמִידוּהוּ, וְשַׁמַּאי — כּוֹתְלֵי בֵּית הָרֶחֶם לָא מוֹקְמִי דָּם.

מְשַׁמֶּשֶׁת בְּמוֹךְ, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אָמַר אַבָּיֵי: מוֹדֶה שַׁמַּאי בִּמְשַׁמֶּשֶׁת בְּמוֹךְ.

רָבָא אָמַר: מוֹךְ נָמֵי, אַגַּב זֵיעָה מִכְוָיץ כָּוֵיץ, וּמוֹדֶה רָבָא בְּמוֹךְ דָּחוּק.

וּמַאי אִיכָּא בֵּין הָנֵי לִישָּׁנֵי לְהַאיְךְ לִישָּׁנָא?