נדה ס׳ א

הָרוֹאָה.

מִמַּאי? דּוּמְיָא דְּנִדָּה: מָה נִדָּה דְּקָחָזְיָא, אַף נׇכְרִית דְּקָא חָזְיָא.

אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: כִּי נָיֵים וְשָׁכֵיב רַב אַמְרַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא. דְּתַנְיָא: תּוֹלָה בְּנׇכְרִית. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: בְּנׇכְרִית הָרְאוּיָה לִרְאוֹת. וַאֲפִילּוּ רַבִּי מֵאִיר לָא קָאָמַר אֶלָּא בִּרְאוּיָה לִרְאוֹת, אֲבָל רוֹאָה — לָא אִיצְטְרִיךְ.

אָמַר רָבָא: וְתִסְבְּרַאּ רַבִּי מֵאִיר לְחוּמְרָא? רַבִּי מֵאִיר לְקוּלָּא!

דְּתַנְיָא: אֵינָהּ תּוֹלָה בְּנׇכְרִית, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: תּוֹלָה. וְאֶלָּא קַשְׁיָא הָךְ! תָּרֵיץ הָכִי: וְהִיא שֶׁרוֹאָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: בִּרְאוּיָה לִרְאוֹת, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ רוֹאָה.

תָּנוּ רַבָּנַן: תּוֹלָה בְּשׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם, בַּשֵּׁנִי שֶׁלָּהּ.

וּבְסוֹפֶרֶת שִׁבְעָה שֶׁלֹּא טָבְלָה, לְפִיכָךְ הִיא מְתוּקֶּנֶת וַחֲבֶרְתָּהּ מְקוּלְקֶלֶת, דִּבְרֵי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. רַבִּי אוֹמֵר: אֵינָהּ תּוֹלָה, לְפִיכָךְ שְׁתֵּיהֶן מְקוּלְקָלוֹת.

וְשָׁוִין, שֶׁתּוֹלָה בְּשׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם, בָּרִאשׁוֹן שֶׁלָּהּ.

וּבְיוֹשֶׁבֶת עַל דַּם טוֹהַר, וּבִבְתוּלָה שֶׁדָּמֶיהָ טְהוֹרִין.

״לְפִיכָךְ״ דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל — לְמָה לִי? מִשּׁוּם דְּרַבִּי.

״לְפִיכָךְ״ דְּרַבִּי — לְמָה לִי? מַהוּ דְּתֵימָא: הָהִיא דְּאִשְׁתְּכַח כֶּתֶם גַּבַּהּ — תִּתְקַלְקַל, אִידַּךְ — לֹא תִּתְקַלְקַל; קָמַשְׁמַע לַן.

אָמַר רַב חִסְדָּא: טָמֵא וְטָהוֹר שֶׁהָלְכוּ בִּשְׁנֵי שְׁבִילִין, אֶחָד טָהוֹר וְאֶחָד טָמֵא — בָּאנוּ לְמַחְלוֹקֶת רַבִּי וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל.

מַתְקֵיף לַהּ רַב אַדָּא: עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי הָתָם, אֶלָּא דְּתַרְוַיְיהוּ כִּי הֲדָדֵי נִינְהוּ, הָכָא מַאי נָפְקָא לַן מִינַּהּ?

וְרַב חִסְדָּא, סוֹף סוֹף אִיהִי טְבִילָה בָּעֲיָא.

אִיתְּמַר, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: טָמֵא וְטָהוֹר, וַאֲפִילּוּ טָהוֹר וְתָלוּי, שֶׁהָלְכוּ בִּשְׁנֵי שְׁבִילִין, אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר — תּוֹלֶה טָמֵא בְּתָלוּי וְטָהוֹר בְּטָהוֹר, לְדִבְרֵי הַכֹּל.

בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי יוֹחָנָן מֵרַבִּי יְהוּדָה בַּר לֵיוַאי: מַהוּ לִתְלוֹת כֶּתֶם בְּכֶתֶם? אַלִּיבָּא דְּרַבִּי — לָא תִּבְּעֵי לָךְ.

הַשְׁתָּא, וּמָה הָתָם דְּקָא חָזְיָא מִגּוּפַהּ, אָמְרַתְּ אֵינָהּ תּוֹלָה, הָכָא דְּמֵעָלְמָא קָא אָתֵי — לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?

כִּי תִּבְּעֵי לָךְ אַלִּיבָּא דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, הָתָם הוּא דְּקָא חָזְיָא מִגּוּפַהּ — תָּלְיָא, הָכָא דְּמֵעָלְמָא קָאָתֵי — לָא תָּלְיָא, אוֹ דִלְמָא לָא שְׁנָא.

אֲמַר לֵיהּ: אֵין תּוֹלִין. מָה טַעַם? לְפִי שֶׁאֵין תּוֹלִין.

אֵיתִיבֵיהּ: אֵין תּוֹלִין כֶּתֶם בְּכֶתֶם, הִשְׁאִילָה חֲלוּקָהּ לְנׇכְרִית אוֹ לְיוֹשֶׁבֶת עַל הַכֶּתֶם — הֲרֵי זוֹ תּוֹלָה בָּהּ.

הָא גּוּפַהּ קַשְׁיָא: רֵישָׁא אָמְרַתְּ אֵין תּוֹלִין, סֵיפָא אָמְרַתְּ תּוֹלִין! הָא לָא קַשְׁיָא — הָא רַבִּי, וְהָא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל.

אִיכָּא דְאָמְרִי: הָא וְהָא רַבִּי — הָא בָּרִאשׁוֹן שֶׁלָּהּ, הָא בַּשֵּׁנִי שֶׁלָּהּ.

רַב אָשֵׁי אָמַר: הָא וְהָא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל — וְלָא קַשְׁיָא,