נדה ס״ג א

אִם הִקְפִּיד עָלָיו — אִין, אִי לָא — לָא.

אֵיזֶהוּ רוֹק תָּפֵל. תָּנָא: כָּל שֶׁלֹּא טָעַם כְּלוּם מִבָּעֶרֶב. סְבַר רַב פָּפָּא קַמֵּיהּ דְּרָבָא לְמֵימַר, כְּמַאן דְּאָמַר לָא טְעַם מִידֵּי בְּאוּרְתָּא. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: מִי קָתָנֵי ״בָּעֶרֶב״? ״מִבָּעֶרֶב״ קָתָנֵי, לְאַפּוֹקֵי הֵיכָא דְּקָדֵים וְאָכֵיל.

אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵיזֶהוּ רוֹק תָּפֵל? כֹּל שֶׁעָבַר עָלָיו חֲצוֹת לַיְלָה וּבְשֵׁינָה. לְמֵימְרָא דִּבְשֵׁינָה תַּלְיָא מִילְּתָא? וְהָתְנַן: יָשַׁן כׇּל הַיּוֹם — אֵין זֶה רוֹק תָּפֵל, נֵיעוֹר כׇּל הַלַּיְלָה — הֲרֵי זֶה רוֹק תָּפֵל! הָתָם בְּמִתְנַמְנֵם.

הֵיכִי דָּמֵי מִתְנַמְנֵם? אָמַר רַב אָשֵׁי: נִים וְלָא נִים, תִּיר וְלָא תִּיר, דְּקָרוּ לֵיהּ — וְעָנֵי, וְלָא יָדַע לְאַהְדּוֹרֵי סְבָרָא, וְכִי מַדְכְּרוּ לֵיהּ — מִדְּכַר.

תָּנָא: הִשְׁכִּים וְשָׁנָה פִּרְקוֹ — אֵין זֶה רוֹק תָּפֵל. וְעַד כַּמָּה? אָמַר רַב יְהוּדָה בַּר שֵׁילָא, אָמַר רַב אָשֵׁי, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כֹּל שֶׁיָּצָא רוֹב דִּבּוּרוֹ שֶׁל שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת.

מֵי גְרִיסִין — לְעִיסַּת גְּרִיסִין שֶׁל פּוֹל וְכוּ׳. לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ לְרֵישׁ לָקִישׁ, דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: רוֹק תָּפֵל צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא עִם כׇּל אֶחָד וְאֶחָד? דִּלְמָא הַבְלָא דְפוּמָּא מְעַלֵּי.

מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּתַנְיָא: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מֵי גְרִיסִין רוֹתֵחַ, וְעוֹבֵר שֶׁיִּתֵּן לְתוֹכוֹ מֶלַח.

מַאי מַשְׁמַע דְּהַאי ״עוֹבֵר״ לִישָּׁנָא דְּאַקְדּוֹמֵי הוּא? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: דְּאָמַר קְרָא ״וַיָּרׇץ אֲחִימַעַץ דֶּרֶךְ הַכִּכָּר וַיַּעֲבוֹר אֶת הַכּוּשִׁי״. אַבָּיֵי אָמַר: מֵהָכָא ״וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם״, וְאִיבָּעֵית אֵימָא מֵהָכָא: ״וַיַּעֲבוֹר מַלְכָּם לִפְנֵיהֶם וַה׳ בְּרֹאשָׁם״.

מֵי רַגְלַיִם שֶׁהֶחְמִיצוּ. תָּנָא: כַּמָּה חִימּוּצָן? — שְׁלֹשָׁה יָמִים.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל שִׁיעוּרֵי חֲכָמִים בִּכְתָמִים — צָרִיךְ שִׁיעוּר לְשִׁיעוּרָן. דְּיֶלֶד אוֹ דְזָקֵן, דְּאִישׁ אוֹ דְאִשָּׁה, מְכוּסִּים אוֹ מְגוּלִּים, בִּימוֹת הַחַמָּה אוֹ בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים.

וְצָרִיךְ לְכַסְכֵּס שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. בָּעֵי רַבִּי יִרְמְיָה: אַמְטוֹיֵי וְאֵתוֹיֵי חַד, אוֹ דִלְמָא אַמְטוֹיֵי וְאֵתוֹיֵי תַּרְתֵּי? מַאי? תֵּיקוּ.

הֶעֱבִירָן שֶׁלֹּא כְּסִדְרָן. תָּנוּ רַבָּנַן: הִקְדִּים שְׁנִיִּים לָרִאשׁוֹנִים, תָּנֵי חֲדָא: שְׁנִיִּים עָלוּ לוֹ, רִאשׁוֹנִים לֹא עָלוּ לוֹ. וְתַנְיָא אִידַּךְ: רִאשׁוֹנִים עָלוּ לוֹ, שְׁנִיִּים לֹא עָלוּ לוֹ.

אָמַר אַבָּיֵי: אִידִי וְאִידִי שְׁנִיִּים עָלוּ לוֹ, וְלֹא רִאשׁוֹנִים, וּמַאי ״רִאשׁוֹנִים״? רִאשׁוֹנִים לִכְסִדְרָן, וּשְׁנִיִּים לְהַעֲבָרָתָן.

מַתְנִי' כׇּל אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת — דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. וְאֵלּוּ הֵן הַוְּסָתוֹת: מְפַהֶקֶת, וּמְעַטֶּשֶׁת, וְחוֹשֶׁשֶׁת בְּפִי כְרֵיסָהּ, וּבְשִׁפּוּלֵי מֵעֶיהָ, וְשׁוֹפַעַת, וּכְמִין צְמַרְמוֹרוֹת אוֹחֲזִין אוֹתָהּ, וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָּהֶן. וְכֹל שֶׁקָּבְעָה לָהּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים — הֲרֵי זֶה וֶסֶת.

גְּמָ' תְּנֵינָא חֲדָא זִימְנָא: כׇּל אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ! הָתָם — בִּוְסָתוֹת דְּיוֹמֵי, הָכָא — בִּוְסָתוֹת דְּגוּפָא.

כִּדְקָתָנֵי: אֵלּוּ הֵן וְסָתוֹת — הָיְתָה מְפַהֶקֶת, מְעַטֶּשֶׁת, וְחוֹשֶׁשֶׁת בְּפִי כְרֵיסָהּ, וּבְשִׁפּוּלֵי מֵעֶיהָ, וְשׁוֹפַעַת.

שׁוֹפַעַת? הָא שָׁפְעָה וְאָזְלָא! אָמַר עוּלָּא בְּרֵיהּ דְּרַב עִלַּאי: