נדה ע׳ א

הִיא תּוֹעֵבָה וְאֵין בָּנֶיהָ תּוֹעֲבִין.

שְׁנֵי מְצוֹרָעִין שֶׁנִּתְעָרְבוּ קׇרְבְּנוֹתֵיהֶן זֶה בָּזֶה, וְקָרַב קׇרְבָּנוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶן, וּמֵת אֶחָד מֵהֶן — הַשֵּׁנִי מַה תְּהֵא עָלָיו?

אָמַר לָהֶן: כּוֹתֵב נְכָסָיו לַאֲחֵרִים, וְהָוֵי עָנִי, וּמֵבִיא חַטַּאת הָעוֹף הַבָּא עַל הַסָּפֵק.

וְהָאִיכָּא אָשָׁם! אָמַר שְׁמוּאֵל: כְּשֶׁקָּרַב אֲשָׁמוֹ.

אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: גַּבְרָא רַבָּה כִּשְׁמוּאֵל לֵימָא כִּי הַאי מִילְּתָא? כְּמַאן? אִי כְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר: ״אָשָׁם קָבַעה״, וְכֵיוָן דְּקָבַעה לֵהּ אָשָׁם בַּעֲשִׁירוּת — לָא מָצֵי מַיְיתֵי חַטָּאת בְּדַלּוּת.

דִּתְנַן: מְצוֹרָע שֶׁהֵבִיא קׇרְבַּן עָנִי וְהֶעֱשִׁיר, אוֹ עָשִׁיר וְהֶעֱנִי — הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר חַטָּאת, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן.

וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר אָשָׁם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר צִפֳּורִים.

וְאִי כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּאָמַר: חַטָּאת קָבְעָה, אַף עַל גַּב דְּלָא קְרַב אָשָׁם — נַיְתֵי אַחֵר, דְּהָא שָׁמְעִינַן לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר: לַיְיתֵי וְלִתְנֵי.

דְּתַנְיָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: לַמׇּחֳרָת מֵבִיא אֲשָׁמוֹ וְלוּגּוֹ עִמּוֹ, וּמַעֲמִידוֹ בְּשַׁעַר נִיקָנוֹר, וּמַתְנֶה עָלָיו וְאוֹמֵר: אִם מְצוֹרָע הוּא — הֲרֵי אֲשָׁמוֹ וְלוּגּוֹ עִמּוֹ, וְאִם לָאו — אָשָׁם זֶה יְהֵא שַׁלְמֵי נְדָבָה.

וְאוֹתוֹ אָשָׁם טָעוּן