פסחים ס״ב א

בְּהַאי קְרָא קָמִיפַּלְגִי: ״וְנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר עָלָיו״ — עָלָיו וְלֹא עַל חֲבֵירוֹ. רַבָּה סָבַר: חֲבֵירוֹ דּוּמְיָא דִידֵיהּ. מָה הוּא דְּבַר כַּפָּרָה — אַף חֲבֵירוֹ דְּבַר כַּפָּרָה, לְאַפּוֹקֵי הַאי עָרֵל דְּלָאו בַּר כַּפָּרָה הוּא.

וְרַב חִסְדָּא סָבַר: הַאי עָרֵל נָמֵי, כֵּיוָן דְּבַר חִיּוּבָא הוּא — בַּר כַּפָּרָה הוּא, [הוֹאִיל] דְּאִי בָּעֵי מְתַקֵּן נַפְשֵׁיהּ.

וּמִי אִית לֵיהּ לְרַב חִסְדָּא ״הוֹאִיל״? וְהָא אִיתְּמַר: הָאוֹפֶה מִיּוֹם טוֹב לְחוֹל, רַב חִסְדָּא אָמַר: לוֹקֶה. רַבָּה אָמַר: אֵינוֹ לוֹקֶה.

רַבָּה אָמַר אֵינוֹ לוֹקֶה: אָמְרִינַן ״הוֹאִיל וְאִי מִקַּלְעִי לֵיהּ אוֹרְחִים חֲזֵי לֵיהּ, הַשְׁתָּא נָמֵי חֲזֵי לֵיהּ״ וְלָא לָקֵי. רַב חִסְדָּא אָמַר לוֹקֶה: לָא אָמְרִינַן ״הוֹאִיל״.

בִּשְׁלָמָא דְּרַבָּה אַדְּרַבָּה לָא קַשְׁיָא: הָכָא מְחוּסָּר מַעֲשֶׂה, הָתָם דְּלָא מְחוּסָּר מַעֲשֶׂה. אֶלָּא דְּרַב חִסְדָּא אַדְּרַב חִסְדָּא קַשְׁיָא! אָמְרִי: כִּי לֵית לֵיהּ לְרַב חִסְדָּא ״הוֹאִיל״ — לְקוּלָּא, לְחוּמְרָא — אִית לֵיהּ.

אֲמַר לֵיהּ מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב מָרִי לְרָבִינָא: קָתָנֵי, הוֹאִיל וְעָרְלָה פּוֹסֶלֶת וְטוּמְאָה פּוֹסֶלֶת, מָה טוּמְאָה לֹא עָשָׂה בָּהּ מִקְצָת טוּמְאָה כְּכׇל טוּמְאָה — אַף עׇרְלָה לֹא עָשָׂה מִקְצָת עׇרְלָה כְּכׇל עׇרְלָה. הַאי טוּמְאָה הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא בְּטוּמְאַת גַּבְרֵי, וּמַאי ״לֹא עָשָׂה בָּהּ מִקְצָת טוּמְאָה כְּכׇל טוּמְאָה״ — דְּאִי אִיכָּא אַרְבְּעָה וְחַמְשָׁה גַּבְרֵי טְמֵאִין וְאַרְבְּעָה וְחַמְשָׁה גַּבְרֵי טְהוֹרִין, לָא פָּסְלִי לְהוּ טְמֵאִין לִטְהוֹרִין,

גַּבֵּי עׇרְלָה נָמֵי הָא לָא פָּסְלִי, דִּתְנַן: לְמוּלִין וְלַעֲרֵלִים — כָּשֵׁר. מַאי שְׁנָא טוּמְאָה דִּפְשִׁיטָא לֵיהּ, וּמַאי שְׁנָא עׇרְלָה דִּמְסַפְּקָא לֵיהּ?

אֶלָּא בְּטוּמְאַת בָּשָׂר, וּמַאי לֹא עָשָׂה בָּהּ מִקְצָת טוּמְאָה כְּכׇל טוּמְאָה? דְּאִילּוּ אִיטַּמִּי חַד מֵאֵבָרִים — הַאי דְּאִיטַּמִּי שָׂרְפִינַן לֵיהּ, וְאִידַּךְ — אָכְלִינַן לֵיהּ.

בְּמַאי אוֹקֵימְתָּא — בְּטוּמְאַת בָּשָׂר? אֵימָא סֵיפָא: דָּנִין דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג בְּכׇל הַזְּבָחִים מִדָּבָר שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג בְּכׇל הַזְּבָחִים, וְאַל יוֹכִיחַ זְמַן שֶׁנּוֹהֵג בְּכׇל הַזְּבָחִים. וּמַאי טוּמְאָה? אִי נֵימָא טוּמְאַת בָּשָׂר, אַמַּאי אֵינוֹ נוֹהֵג בְּכׇל הַזְּבָחִים?

אֶלָּא פְּשִׁיטָא בְּטוּמְאַת גַּבְרֵי, וּמַאי אֵינוֹ נוֹהֵג בְּכׇל הַזְּבָחִים? דְּאִילּוּ בְּכׇל הַזְּבָחִים — עָרֵל וְטָמֵא מְשַׁלְּחִין קׇרְבְּנוֹתֵיהֶן, וְאִילּוּ בְּפֶסַח — עָרֵל וְטָמֵא אֵין מְשַׁלְּחִין פִּסְחֵיהֶן. רֵישָׁא בְּטוּמְאַת בָּשָׂר וְסֵיפָא בְּטוּמְאַת גַּבְרֵי!

אֲמַר לֵיהּ: אִין, שֵׁם טוּמְאָה קָא פָרֵיךְ.

וְאִיבָּעֵית אֵימָא: סֵיפָא נָמֵי בְּטוּמְאַת בָּשָׂר. וּמַאי ״אֵינוֹ נוֹהֵג בְּכׇל הַזְּבָחִים״? דְּאִילּוּ בְּכׇל הַזְּבָחִים בֵּין שֶׁנִּטְמָא חֵלֶב וּבָשָׂר קַיָּים, בֵּין שֶׁנִּטְמָא בָּשָׂר וְחֵלֶב קַיָּים — זוֹרֵק אֶת הַדָּם.

וְאִילּוּ בְּפֶסַח, נִטְמָא חֵלֶב וּבָשָׂר קַיָּים — זוֹרֵק אֶת הַדָּם, נִטְמָא בָּשָׂר וְחֵלֶב קַיָּים — אֵינוֹ זוֹרֵק אֶת הַדָּם.

בְּמַאי אוֹקֵימְתָּא — בְּטוּמְאַת בָּשָׂר? אֵימָא סֵיפָא: דָּנִין דָּבָר שֶׁלֹּא הוּתַּר מִכְּלָלוֹ מִדָּבָר שֶׁלֹּא הוּתַּר מִכְּלָלוֹ, וְאַל תּוֹכִיחַ טוּמְאָה שֶׁהֲרֵי הוּתְּרָה מִכְּלָלָהּ. בְּמַאי? אִילֵימָא