סנהדרין כ״ה א

״אֵימָתַי״ וּ״בַמֶּה״ אֵינוֹ אֶלָּא לְפָרֵשׁ דִּבְרֵי חֲכָמִים.

רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: ״אֵימָתַי״ – לְפָרֵשׁ, וּ״בַמֶּה״ – לַחְלוֹק. וּדְכוּלֵּי עָלְמָא ״אֵימָתַי״ לְפָרֵשׁ הוּא.

גַּבְרָא אַגַּבְרָא קָא רָמֵית? מָר סָבַר: פְּלִיגִי, וּמָר סָבַר: לָא פְּלִיגִי.

וְלָא פְּלִיגִי? וְהָתַנְיָא: בֵּין שֶׁיֵּשׁ לוֹ אוּמָּנוּת שֶׁלֹּא הוּא, בֵּין שֶׁאֵין לוֹ אוּמָּנוּת אֶלָּא הוּא – הֲרֵי זֶה פָּסוּל.

הָהִיא רַבִּי יְהוּדָה מִשּׁוּם רַבִּי טַרְפוֹן הִיא, דְּתַנְיָא: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי טַרְפוֹן, לְעוֹלָם אֵין אֶחָד מֵהֶן נָזִיר, לְפִי שֶׁלֹּא נִתְּנָה נְזִירוּת אֶלָּא לְהַפְלָאָה.

מַלְוֶה בְּרִבִּית. אָמַר רָבָא: לָוָה בְּרִבִּית – פָּסוּל לְעֵדוּת. וְהָאֲנַן תְּנַן: מַלְוֶה בְּרִבִּית? מִלְוָה הַבָּאָה בְּרִבִּית.

בַּר בִּינִיתּוֹס אַסְהִידוּ בֵּיהּ תְּרֵי סָהֲדֵי. חַד אָמַר: קַמֵּי דִּידִי אוֹזֵיף בְּרִיבִּיתָא, וְחַד אָמַר: לְדִידִי אוֹזְפַן בְּרִיבִּיתָא. פַּסְלֵיהּ רָבָא לְבַר בִּינִיתּוֹס.

וְהָא רָבָא הוּא דְּאָמַר: לָוָה בְּרִבִּית פָּסוּל לְעֵדוּת, וְהָוֵה לֵיהּ רָשָׁע, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה: ״אַל תָּשֶׁת רָשָׁע עֵד״.

רָבָא לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר רָבָא: אָדָם קָרוֹב אֵצֶל עַצְמוֹ, וְאֵין אָדָם מֵשִׂים עַצְמוֹ רָשָׁע.

הָהוּא טַבָּחָא דְּאִישְׁתְּכַח דִּנְפַקָא טְרֵיפְתָּא מִתּוּתֵי יְדֵיהּ, פַּסְלֵיהּ רַב נַחְמָן וְעַבְּרֵיהּ. אֲזַל רַבִּי מַזְיֵהּ וְטוּפְרֵיהּ. סְבַר רַב נַחְמָן לְאַכְשׁוֹרֵיהּ.

אֲמַר לֵיהּ רָבָא: דִּילְמָא אִיעָרוֹמֵי קָא מַעֲרֵים?

אֶלָּא מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ? כִּדְרַב אִידִי בַּר אָבִין, דְּאָמַר רַב אִידִי בַּר אָבִין: הֶחָשׁוּד עַל הַטְּרֵיפוֹת אֵין לוֹ תַּקָּנָה עַד שֶׁיֵּלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיַחְזִיר אֲבֵידָה בְּדָבָר חָשׁוּב, אוֹ שֶׁיּוֹצִיא טְרֵיפָה מִתַּחַת יָדוֹ בְּדָבָר חָשׁוּב מִשֶּׁלּוֹ.

וּמַפְרִיחֵי יוֹנִים, מַאי מַפְרִיחֵי יוֹנִים? הָכָא תַּרְגִּימוּ: ״אִי תִּקְדְּמֵיהּ יוֹנָךְ לְיוֹן״. רַבִּי חָמָא בַּר אוֹשַׁעְיָא אָמַר: ״אָרָא״.

מַאן דְּאָמַר: ״אִי תִּקְדְּמֵיהּ יוֹנָךְ לְיוֹן״, מַאי טַעְמָא לָא אָמַר ״אָרָא״?

אָמַר לָךְ: ״אָרָא״ – מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם בְּעָלְמָא.

וּמַאן דְּאָמַר ״אָרָא״, מַאי טַעְמָא לָא אָמַר: ״אִי תִּקְדְּמֵיהּ יוֹנָךְ לְיוֹן״? אָמַר לָךְ: הַיְינוּ מְשַׂחֵק בְּקוּבְיָא.

וְאִידַּךְ?

תְּנָא תּוֹלֶה בְּדַעַת עַצְמוֹ, וּתְנָא תּוֹלֶה בְּדַעַת יוֹנוֹ.

וּצְרִיכָא, דְּאִי תְּנָא תּוֹלֶה בְּדַעַת עַצְמוֹ – הָתָם הוּא דְּלָא גָּמַר וּמַקְנֵי, דְּאָמַר: