סנהדרין כ״ז א

עֵד זוֹמֵם, אַבָּיֵי אָמַר: לְמַפְרֵעַ הוּא נִפְסָל; וְרָבָא אָמַר: מִיכָּן וּלְהַבָּא הוּא נִפְסָל.

אַבָּיֵי אָמַר: לְמַפְרֵעַ הוּא נִפְסָל, מֵעִידָּנָא דְּאַסְהֵיד רָשָׁע הוּא, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה: ״אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע״ – אַל תָּשֶׁת רָשָׁע עֵד.

רָבָא אָמַר: מִיכָּן וּלְהַבָּא הוּא נִפְסָל. עֵד זוֹמֵם חִידּוּשׁ הוּא, מַאי חָזֵית דְּסָמְכַתְּ אַהָנֵי? סְמוֹךְ אַהָנֵי! אֵין לָךְ בּוֹ אֶלָּא מִשְּׁעַת חִידּוּשׁוֹ וְאֵילָךְ.

אִיכָּא דְאָמְרִי: רָבָא נָמֵי כְּאַבַּיֵּי סְבִירָא לֵיהּ, וּמַאי טַעַם קָאָמַר מִכָּאן וּלְהַבָּא? מִשּׁוּם פְּסֵידָא דְלָקוֹחוֹת.

מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּאַסְהִידוּ בֵּי תְרֵי בְּחַד. אִי נָמֵי, דְּפַסְלִינְהוּ בְּגַזְלָנוּתָא.

וְאָמַר רַבִּי יִרְמְיָה מִדִּיפְתִּי: עֲבַד רַב פַּפִּי עוֹבָדָא כְּוָותֵיהּ דְּרָבָא. מָר בַּר רַב אָשֵׁי אָמַר: הִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ דְּאַבָּיֵי.

וְהִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ דְּאַבָּיֵי בְּ״יַעַ״ל קַגַ״ם״.

מוּמָר אוֹכֵל נְבֵילוֹת לְתֵיאָבוֹן – דִּבְרֵי הַכֹּל פָּסוּל.

לְהַכְעִיס – אַבָּיֵי אָמַר: פָּסוּל, רָבָא אָמַר: כָּשֵׁר.

אַבָּיֵי אָמַר: פָּסוּל, דְּהָוֵה לֵיהּ רָשָׁע, וְרַחֲמָנָא אָמַר ״אַל תָּשֶׁת רָשָׁע עֵד״. וְרָבָא אָמַר: כָּשֵׁר, רָשָׁע דְּחָמָס בָּעֵינַן.

מֵיתִיבִי: ״אַל תָּשֶׁת רָשָׁע עֵד״, ״אַל תָּשֶׁת חָמָס עֵד״ – אֵלּוּ גַּזְלָנִין וּמוֹעֲלִין בִּשְׁבוּעוֹת. מַאי לָאו, אֶחָד שְׁבוּעַת שָׁוְא וְאֶחָד שְׁבוּעַת מָמוֹן?

לָא, אִידִי וְאִידִי שְׁבוּעַת מָמוֹן. וּמַאי ״שְׁבוּעוֹת״? שְׁבוּעוֹת דְּעָלְמָא.

מֵיתִיבִי: ״אַל תָּשֶׁת רָשָׁע עֵד״, ״אַל תָּשֶׁת חָמָס עֵד״ – אֵלּוּ גַּזְלָנִין וּמַלְוֵי רִבִּיּוֹת. תְּיוּבְתָּא דְאַבָּיֵי, תְּיוּבְתָּא.

נֵימָא כְּתַנָּאֵי: עֵד זוֹמֵם פָּסוּל לְכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁהוּזַם בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת; אֲבָל הוּזַם בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת – כָּשֵׁר לְדִינֵי נְפָשׁוֹת.

נֵימָא: אַבָּיֵי כְּרַבִּי מֵאִיר, וְרָבָא כְּרַבִּי יוֹסֵי? אַבָּיֵי כְּרַבִּי מֵאִיר, דְּאָמַר: אָמְרִינַן מִקּוּלָּא לְחוּמְרָא. וְרָבָא דְּאָמַר כְּרַבִּי יוֹסֵי, דְּאָמַר: מֵחוּמְרָא לְקוּלָּא אָמְרִינַן, מִקּוּלָּא לְחוּמְרָא לָא אָמְרִינַן.

לָא. אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְלִיגִי, כִּי פְּלִיגִי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי מֵאִיר.

אַבָּיֵי כְּרַבִּי מֵאִיר, וְרָבָא: עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי מֵאִיר הָתָם אֶלָּא גַּבֵּי עֵד זוֹמֵם דְּמָמוֹן, דְּרַע לַשָּׁמַיִם וְרַע לַבְּרִיּוֹת. אֲבָל הָכָא, דְּרַע לַשָּׁמַיִם וְאֵין רַע לַבְּרִיּוֹת – לָא.

וְהִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ דְּאַבָּיֵי. וְהָא אִיתּוֹתַב? הָהִיא רַבִּי יוֹסֵי הִיא.

וְתִיהְוֵי נָמֵי רַבִּי יוֹסֵי? רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יוֹסֵי – הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי!

שָׁאנֵי הָתָם, דִּסְתַם לַן תְּנָא כְּרַבִּי מֵאִיר. וְהֵיכָא סְתַם לַן?

כִּי הָא דְּבַר חָמָא קְטַל נַפְשָׁא, אֲמַר לֵיהּ רֵישׁ גָּלוּתָא לְרַב אַבָּא בַּר יַעֲקֹב: פּוֹק עַיֵּין בָּהּ, אִי וַדַּאי קְטַל – לִיכְהֲיוּהּ לְעֵינֵיהּ. אֲתוֹ תְּרֵי סָהֲדִי, אַסְהִידוּ בֵּיהּ דְּוַדַּאי קְטַל. אֲזַל אִיהוּ, אַיְיתִי תְּרֵי סָהֲדֵי, אַסְהִידוּ בֵּיהּ בְּחַד מֵהָנָךְ. חַד אָמַר: קַמַּאי דִּידִי גְּנַב קַבָּא דְחוּשְׁלָא, וְחַד אָמַר: קַמַּאי דִּידִי גְּנַב